בחור פוגש בחורה. נוצר קליק ראשוני. הבחורה קצת מהססת, לא ברורה, והבחור נאלץ להתאמץ כדי לכבוש את ליבה. הוא מפתיע אותה בפרחים ובמחוות רומנטיות מתקתקות. הם הופכים לזוג. האהבה פורחת, אך לא להרבה זמן.. העלילה מסתבכת.. הזוג חווה משבר ונפרד. כל אחד בבדידותו וכאבו.. אך אל דאגה! האהבה מנצחת והזוג שב ומתאחד.
פריים אחרון - הכלה בלבן פוסעת לעבר החתן הנרגש. סוף. זוהי בערך עלילתו של כל סרט הוליוודי מז'אנר הדרמה הרומנטית, ולצערי גם הסרט שהחברה הדתית לאומית חיה בו. הסרט שהחברה "מוכרת" לנו.
מגיל צעיר אנו מוקפים בשיח על חתונה והקמת בית ועל כמה אושר זה גורם, לא אגזים אם אומר כי מעמד החופה הינו אחת מפסגות חייה של נערה צעירה, בעיתו ובזמנו - אחישנה.
טענתי היא כי החברה הדתית ככלל ומערכת החינוך בפרט עוסקות רוב הזמן בקדימון, באיך מגיעים ליעד הנכסף, ל-ח-ת-ו-נה, ולצערי, עוסקות מעט מאוד בהכנה ליום שאחרי. מלבד העיסוק בבחירת בן הזוג המתאים, ההחלטה להתחתן והתמודדות עם ספיקות, יש ללמד כיצד מנהלים וחיים חיי זוגיות בריאים ושמחים, מהי תקשורת זוגית נכונה, באיזו דרך מתמודדים עם ריבים ומשברים ואיך לומדים לקבל את בן הזוג כמות שהוא. ברור כי אלו נושאים הנלמדים ומתבררים מידי יום ביומו בחיים הזוגיים, אבל לכל הפחות יש לפתוח צהר לעולם הזה, כי אלו הן פניה של המציאות.
היבט חשוב נוסף שלא עוסקים בו הוא התמודדותו של זוג צעיר עם העול הכלכלי. מדוע בשיעורי הבית היהודי למיניהם במסגרות החינוכיות השונות לא מלמדים כיצד לנהל תקציב של משפחה? איך מחשבים הכנסות מול הוצאות? איך מצליחים לחסוך לקראת יום סגריר?
משפטים רווחים שנשמעים ללא הרף כגון "פרנסה משמיים" ו"כל ילד מביא איתו את השפע שלו" מעידים על העדר הכוונה נכונה ובוגרת. התחושה שמועברת היא שיהיה בסדר, מסתדרים ברוך השם. נכון, מזונותיו של אדם קצובים לו, אבל גם את הקצבה צריך לדעת להשיג ולנהל.
צעירים אשר נישאים בגיל מוקדם צריכים להיות מודעים הן לאושר ולשמחת החיים המשפחתיים והן לקשיים ולוויתורים שככל הנראה ייאלצו לחוות ולעשות לנוכח דרך חיים זו שבחרו. כך למשל, הגשמת שאיפותיו של אדם בפן המקצועי עלולה להידחות ולא להתממש במלואה בשל שיקולים משפחתיים. ברור לכל כי שנות העשרים הן קריטיות בעיצוב ובפיתוח המקצועי ואף אלו שיקבעו ככל את היכולת להתפרנס ומכאן החשיבות במודעות זו. בחורה צעירה שאך התחתנה תתקשה להגשים את חלומה ולהיות אדריכלית או אשת הייטק מצליחה במידה ולא התמזל מזלה והוריה יכולים לסייע לה כלכלית. במצב כזה היא תיאלץ לוותר על ההגשמה האישית בתחום הקריירה. זו המציאות. קשה מאוד גם לפרנס, גם ללמוד לימודים תובעניים וכמובן ללדת ולגדל ילדים. לא ניתן לממש הכל, על דבר מה נאלצים לוותר (ובדרך כלל אלו הנשים שנאלצות לוותר).
כשאני שומעת בחורה בת 19 שסיימה שנה אחת של שירות לאומי מספרת לי שהיא כבר מתחילה לצאת וכי הכי חשוב לה זה להתחתן, אני מבינה עד כמה רעיון החתונה הנכסף הושרש היטב. איך בחורה בת 19 לא חושבת על ההשלכות של נישואים בגיל צעיר? אין לה רצון ללמוד לימודים גבוהים ולהצליח בהם? לטייל? ללמוד תורה? לבנות את עצמה? קודם כל חתונה.
הרי בחברה שלנו מי תיחשב מוצלחת יותר? רווקה בשנות השלושים לחייה שהיא עורכת דין מצליחה או אישה נשואה, אם לארבעה שעוסקת בהוראה על מנת שתוכל להגיע הביתה מוקדם. כאמור המסר הוא ברור - חתונה, וכל השאר יבוא אחר כך.
להתחתן, לגדל ילדים, להקים בית כל אלו הם ערכים חשובים המעניקים משמעות רבה לחיינו וממלאים אותם באושר רב, איש לא יטיל בכך ספק. על כן דווקא בשל חשיבותם אין להקל ראש בעניין ויש לפנות לכך בכובד ראש ולאחר הכנה מספקת.
אז תרשו לי לרגע לבצע טוויסט בעלילה. אמצע הסרט. הכלה בלבן פוסעת אל החתן הנרגש. הזוג הצעיר שב מירח הדבש. דלת הבית נסגרת אחריהם. הם מתחילים לפרוק את המזוודות, לסדר את הבית, שבים לעבודתם, מקבלים טלפון מהבנק. המשך יבוא..