בלי אהבת אם... אני ממש עצובה!

שלום אודליה, אני בת 33, וסך הכל יש לי חיים טובים. יש לי בעל אוהב, יש לי 4 ילדים מתוקים, יש לי עבודה טובה, ואפילו קנינו בית לא מזמן. עם כל הטוב הזה, יש משהו אחד שמאוד מעיב על השמחה שלי.

אמא שלי.

מאז שאני קטנה היא לא אמרה לי (או לאחים שלי), שהיא אוהבת אותי. היא לא חיבקה ולא אמרה מילים טובות. למרות כל זה, אחרי שהתחתנתי, הייתי מנסה להגיע אליהם לבקר, בערך אחת לחודשיים- שלוש. לאחרונה, אמא שלי רמזה שהיא מעדיפה שלא נבוא אליה בכלל... ואני ממש פגועה. זה ממש מחליש אותנו ומוריד לי את כל השמחה בחיים.

תשובה:

שלום לך יקרה,

ההורים שלנו, באופן טבעי, הן הדמויות שאמורות לתת לנו תחושה של עוגן, של ביטחון, של אהבה וקבלה. וכשזה לא קורה, כמו שתיארת בסיפור האישי שלך, זה בהחלט כואב, חסר, פוגע.

יתרה מכך, על אף שאת נשואה באושר, עם ילדים מתוקים ועבודה טובה, הקשר הבעייתי עם אמא, מכאיב ומייסר, ומשפיע על השמחה בכללותה.

אני מבינה את הרגשתך, ובטוחה שאנשים רבים יוכלו להזדהות ולהבין את כאבך.

יתרה מכך, אני שומעת את הכאב הגדול על כך, שאמך רומזת שאינה רוצה שתגיעו לבקר. תחושת הדחייה, אולי אפילו הנטישה, מכאיבה, ומקשה.

ועם כל ההתמודדות הזו, אני רוצה לחזור אל החלק הראשון שכתבת.

בחסדי ה', התברכת בילדים מקסימים, בבעל אוהב. יש לך עבודה טובה, ואפילו בית חדש, שלכם. כלומר, "החלק השני" של החיים שלך, החלק שבו את עברת מלהיות ברשות הורייך, והתחלת חיים חדשים יחד עם בעלך, ועם המשפחה שאת בונה, הוא חלק מבורך וטוב. וזה לא ברור מאליו. זו מתנה.

ויותר מכך, נראה לי שזה חלק מרכזי בפתרון לקושי הגדול שאת חווה.

הכלי המרכזי שיעזור לך בעז"ה, להתמודד אל מול החיסרון בקשר עם אמא- הוא היציבות שלך בחייך כיום. העוגן שיש לך מבעלך ומילדיך. והעובדה שזכית, למרות הילדות המורכבת, לבנות בית שיש בו אהבה, ויש בו קשרים טובים וחמים.

וכמה מילים על אמא שלך.

מתוך הדברים שכתבת, אני מניחה כי לאמך ישנו קושי או חסימה רגשית, אשר גורמים לה להתנהג בהתאם. העובדה שאימך קרה אל כל ילדיה, מעידה שהקושי והחסימה הוא אצלה. לאימך יש בעיה כלשהי, שלא קשורה אליך.

לצערי הרב, חסימה זו גורמת לה להפסיד כל כך הרבה. להפסיד את הנחת מהילדים והנכדים, להפסיד אווירה משפחתית נעימה, להפסיד אהבה של סבתא, וקשר עם משפחה שמתרחבת.

אבל זו הבעיה וההפסד- שלה.

יותר מכך, חשוב שתזכירי לעצמך, שגם אם אמך לא רוצה שתבואי כרגע- זה לא אומר עליך שום דבר, זה רק מעיד על המצב הנפשי שלה.

באופן הטבעי והנורמלי, הורים רוצים וחפצים בקרבה של ילדיהם, (כמובן בהתאם לגיל, לכוחות ולמגבלות הפיזיות לעיתים), וחשוב שתזכרי- כי האמירה של אמך, לא מעידה עליך דבר. היא מעידה רק על מציאות בעייתית, ועל ניסיון שהקב"ה מעמיד אותך בו.

הניסיון המרכזי שלך בעיני, הוא להאמין בעצמך ולזכר שהערך שלך לא תלוי באמא. את טובה, יקרה ומבורכת, איתה או בלעדיה. ואם היא אינה רוצה לפגוש אותך... ההפסד שלה.

נסי להתמקד בטוב שיש לך בחייך.

נסי להרגיש את האהבה שיש בחייך כיום.

החיסרון של אהבת אם, זהו חיסרון אמתי, אך בעז"ה עם כל השפע שיש לך בחיים, אני מאמינה שה' ייתן לך את הכוחות להאמין בעצמך, לגלות את האהבה מתוכך, ולמלא את עצמך, גם בלי קשר אליה.

זכרי, שלאמא שלך יש קושי או חסימה שאינם קשורים אליך, ודעי והאמיני- שאת בוודאי ראויה להרבה אהבה, חסד וברכה.

מאמינה בך ומקווה שתמצאי את הכוח להתמלא מתוך הטוב הקיים,

בהצלחה רבה,

אודליה.