אני מבקש לשתף אתכם במשהו מאד מרגש שקרה לי אתמול
בעצם סגירת מעגל מלפני כ25 שנה.
ישבתי במשרד בין ישיבה לישיבה, ופתאום עוד שריקה מעצבנת של צלילי וואטסאפ
חושב לעצמי "מה עכשיו?, המדריכים של שבט נבטים, אולי הבית היהודי...?"
בכל זאת כרגיל הצצתי.
התרגשתי מאד לראות את התמונה הבאה:
 |
|
(צילום: באדיבות רפי קפלן)
|
לקח לי כמה שניות
לפי השולח (חנניה ריצמן, שהיה יועצו לשעבר של אורי אורבך ז"ל) הבנתי מה הרקע,
ושהתמונה נשלחה מביתו של אורי, במהלך היום הראשון לשבעה.
התמונה הציפה זיכרונות מימים אחרים
לפני 25 שנה, זכיתי לבקר מעבר "למסך הברזל" יחד עם חברי יונה גודמן בשליחות משרד החוץ.
ביקרנו יהודים רבים. מורים לעברית, מתעניינים לעלות לארץ לסוגיהם וגם לא מעט מסורבי עליה.
בשבת התארחנו אצל משפחת לידסקי המתוקים. שבת שלא תשכח.
בין היתר זכינו לפגוש שם עוד משפחה- משפחת סטירקין,. אשר ואירנה וילדיהם.
האם, אירנה, הייתה נשואה בעבר ליהודי אחר. יהודי זה היה קצין בצבא האדום, הלך והתקדם בדרגות והתרחק מיהדותו.
בשלב מסויים נפרדו דרכיהם. אך רק לאחר שנולד להם בן ושמו יוסף.
 |
|
(צילום: באדיבות רפי קפלן) יוסף בן ה-9
|
אירנה התקרבה יותר ויותר ליהדות ונישאה ליהודי אחר- אשר (סשה) סטירקין.
עם אשר ואירנה בילינו יחד את סוף השבוע בבית משפחת לידסקי.
שתי המשפחות הפליאו אותנו באמונתם ובציונות העזה שלהם.
לשאלתנו מתי נראה אותם כבר בארץ, הם ענו במבוכה שזה לא כל כך פשוט.
לזוג אמנם ילדים משותפים אך יוסף לא יוכל לקבל אישור לעלות לארץ ללא חתימת אביו הביולוגי - קצין הצבא האדום. אך האב מסרב בתוקף להנפיק אישור זה, מחשש שאם תהיה לו משפחה בישראל לא יוכל להתקדם עוד בצבא הרוסי.
למחרת ישבנו יונה ואני עם מי שהיה באותם הימים אף הוא במוסקבה כשליח, שופט בית המשפט העליון, צבי טל. יחד עימו טיכסנו עצה כיצד להניע את האב, קצין הצבא האדום, לכיוון ההפוך.
אם יקבל האב הביולוגי מכתבים רבים מהארץ , עוד ועוד מדי שבוע ממקומות שונים, ירצה להביא את הסיפור אל סיומו ולתת ליוסף לעלות לפני שיחשבו שהוא מרושת היטב בארץ וקידומו יימנע לעולמים.
השגנו את הכתובת של האב ובשובנו לארץ כשבועיים אחר כך התחלנו לפעול.
בשלב זה פנה יונה לאורי אורבך (אוף כמה קשה כל הזמן לחבר לשמו ז"ל) שהיה אז עורך עיתון הילדים "אותיות", והציע לו לפרסם את תמונתו וסיפורו של יוסף בגיליון אותיות הקרוב, ולצידה לפרסם את כתובת האב, ולבקש מהילדים הקוראים הקבועים של "אותיות" שישלחו כמה שיותר מכתבים לאב הקצין הרוסי.
אורי פרסם את התמונה הבאה:
 |
|
(צילום: באדיבות רפי קפלן)
|
גם צילמנו אותו עצמו קורא את גיליון האותיות שהבאנו עמנו למוסקבה
 |
|
(צילום: באדיבות רפי קפלן)
|
לא ידענו כמה ילדים אכן לקחו זאת כמשימה...אך התוצאה לא איחרה לבא.
לפתע קבלנו טלפון ממשפחת סטירקין המודים לנו מכל הלב, זה עבד! הם כבר בדרך לארץ!!
יחד עם חניכי בני עקיבא ארגנו להם מיד מסיבת קבלת פנים בסניף קרית משה בירושלים. השמחה היתה גדולה!
תמונות מקבלת הפנים:
 |
|
(צילום: באדיבות רפי קפלן)
|
 |
|
(צילום: באדיבות רפי קפלן)
|
לאחר כ4 שנים הוזמנו לבר המצווה של יוסף וחגגנו עם המשפחה בהתרגשות ובשמחה גדולה. לאחר עוד כ9 שנים הוזמנו לבת המצווה של הבת של משפחת לידסקי, חבריהם. שם פגשנו שוב את הוריו של יוסף. הצטערנו לשמוע שלאחר שסיים יוסף את שירותו הצבאי הוא עזב לזמן בלתי ידוע את הארץ. וכעת הוא באנגליה.
עברו עוד שנים לא מעטות, ופתאום היום אני מקבל את התמונה דלעיל בוואטסאפ. הצילום היה מתוך אלבום שהביא עימו לשבעה לא אחר מיוסף עצמו! הוא הגיע להגיד תודה לאורי שבזכותו הצליחו הוא ומשפחתו להגיע בזמנו לארץ.
לניחום האבלים הביא עימו יוסף אלבום שבו הוא שומר מאז ילדותו את התמונות והכתבות מאותו עיתון אותיות בו התפרסמה תמונתו וסיפורו. את הרגע המרגש הזה קלט חנניה, יועצו לשעבר של אורי, תיעד ושלח לי.
חיפשתי את הוריו, להגיד להם עד כמה אני מתרגש שהם עודדו את יוסף ללכת ולהודות לאורי,
אלא שאז עוד הפתעה חיכתה לי: הם כלל לא ידעו שיוסף נסע למודיעין לניחום אבלים
"זאת היתה יוזמה של יוסף כנראה...", אמרה אירנה ומסרה לי את המספר של יוסף, עמו יצרתי קשר לאחר מכן.
אוכל רק לספר שהשיחה היתה מאד מרגשת. יוסף השלים לי פרטים על חזרתו לארץ, ועל עבודתו כפסיכולוג (ברפואה אלטרנטיבית)
יוסף נשוי ללימור, בוגרת בצלאל , אותה פגש במסגרת טיפולו בילד הסובל מאוטיזם, בו טיפלו הוא ולימור במקביל, ולהם בן: רפאל.
יוסף סיפר לי כי לפני שנים רבות יצר קשר עם אורי, הזכיר לו את מה שעשה עבורם. באותה השיחה אורי הזמין אותו לבא ולהיפגש עמו.
"עכשיו אני מצטער שלא הגעתי אז לפגישה" סיפר לי יוסף, "כששמעתי על דבר פטירתו, הרגשתי צורך לבא עם אשתי ולהודות לפחות למשפחתו, את ההזדמנות הזו לא רציתי להחמיץ שוב".
וכך נסגר מעגל.
מי ידוע עוד כמה אנשים יודעים להעריך ולהגיד תודה לאורי ז"ל
הכותב הוא מנכ"ל מעלה- המרכז לציונות דתית. תושב עפרה.