לפני מספר ימים שוחחתי עם תלמידה בתיכון שהתכוננה לבחינה באזרחות. לשאלתי, האם היא נהנית ללמוד אזרחות, ענתה בפשטות: משעמם, לא מדבר אלי (והיא ראתה עצמה מייצגת גם את שאר תלמידות כתתה) והדבר המשמעותי ביותר שאמרה: לא רלוונטי בכלל לחיים שלי. ייתכן שדעתה של התלמידה אינה מייצגת - איני יודע. יחד עם זאת, כמורה בתיכון מזה שנים רבות וכראש חוג להוראת אזרחות במכללה לחינוך, אני מתקשה להבין כיצד ניתן להפוך את מקצוע האזרחות, שהוא אחד המקצועות היחידים הנוגע באופן ישיר בערכים, במוסר ובדילמות ערכיות הנוגעות לכל יחיד, לאחד המקצועות המשמימים במערכת הלימודים של התלמיד הישראלי.
האם סוגיית עמונה מחד, והבדווים בנגב, מאידך, ושאלת אכיפתה של הריבונות במדינת ישראל אינה רלוונטית לחיינו? האם קשרי הון-שלטון הם לא דבר שראוי לדון בו, וגם אם באופן שטחי, כדי להקנות לתלמידים מושג כלשהו החיים במדינת ישראל? נכון, האתגר לא פשוט נוכח כל כך הרבה הסחות דעת והלחץ הבלתי פוסק של חרב הבגרות המאיימת - אבל האתגר שניצב בפנינו, המורים, הוא גדול וחשוב.
אחד הסרטים המרתקים העוסקים בשאלת החינוך לאזרחות טובה הוא "תעביר את זה הלאה" (Pay it Forward בכיכובו של קווין ספייסי). גיבור הסרט, תלמיד בית ספר יסודי בארה"ב, נדרש במסגרת שיעור האזרחות לחשוב על משימה שתשפיע על החברה. הוא הוגה רעיון לפיו מעשה טוב שעושה אדם לחבירו, מחייב את האחרון לבצע מעשה טוב לאחרים, כ"פרעון החוב". באופן זה, מעגל ההשפעה החברתית הולך וגדל. התודעה האזרחית ומחוייבותו של כל יחיד לחברתו - הקרובה והרחוקה - הולכת וגדילה. הוא נעשה אכפתי לאירועים המתרחשים סביבו. גיבור הסרט, בסופו של דבר, הופך להיות קורבן טראגי למיזם החברתי-אזרחי שיצר, אבל זה כבר לא נוגע לכאן.
שיעור האזרחות יכול וצריך להפוך מנוף לעשייה חברתית-ציבורית. הוא יכול וצריך להפוך לבמה לשיח פוליטי ער, מכבד (אך לא פוגעני) אודות אירועים המתרחשים לנגד עינינו מדי יום.
אדוני שר החינוך, מעורבות אזרחית בחיי המדינה, היא הכרח ליצירתה ולקידומה של תודעה אזרחית ושפה אזרחית - במיוחד במדינה רוויית שסעים ומתחים כמדינת ישראל. על אחת כמה וכמה במדינה החורתת על דגלה את זהותה הלאומית היהודית ומציבה את דגל הדמוקרטיות בגאון לידה. יש מקום, אדוני השר, להמליץ - כחלק מתוך המודעות האזרחית - בפני מורי המקצוע, להתחיל כל שיעור בהתייחסות לסוגיות אקטואליות העומדות על סדר יומה של החברה ומתוכו לקשור את הדברים לשיעור ולחומר הנלמד. זו אמנות שאנחנו, המורים, מחוייבים לה!
אל לנו, כמורים לאזרחות (ולמדעי החברה) להסתפק רק בהוראת חומר המחויב לבגרות שלעיתים מתמקד ברעיונות ובעקרונות פילוסופיים תלושים במעט ולהתעלם ממה שבוער באמת. יש למצוא את האיזון הנכון. חינוך לאזרחות יוליד היכרות וסקרנות, ימנע בורות, יפחית פחד ואולי גם ינמיך את גובה הלהבות... תעבירו את זה הלאה!
הכותב הוא ראש החוג לאזרחות, המכללה האקדמית הרצוג