ה"חפץ חיים" השתוקק לעלות ארצה, ואף פעל לשם כך, אולם לא נסתיע הדבר בידו. כשנודעה כונתו, החלו רבים מפצירים בו
שלא לנטש את הצאן, הרי הוא מדריכה של היהדות כלה. הלחץ עליו היה רב ואף בריאותו נחלשה. באחד הימים, בעת שהותו בבית המרחץ, לבדו, התעלף מחמת החם הרב, ושעות ארכות חלפו עד שנתעורר מעלפונו הקשה. הבלן שמצאהו, הזעיק למענו עזרה ואף טפל בו במסירות, זכה ממנו לברכת אריכות ימים שנתקימה בו, והוא נפטר זקן מפלג. גם האסון הכבד שקרהו, פטירת בנו האהוב, ר' לייב, בו ראה את ממשיך דרכו, העציבו מאד ושבש את תכניותיו.
ובכל מקום היו עיני ישראל נשואות אליו, והוא המשיך פעילותו בכח עלומים, למרות גילו. כסלע עמד מול כל עולה ונלחם על
טהרת ונקיות הלשון. סלידה רבה רחש כלפי הפוליטיקה המפלגתית שפרחה אז, וממלחמות האחים - תולדתה. באחת הכנסיות הגדולות של מפלגת "אגדת ישראל" בה ישב כנשיא כבוד, נשא אחד הצירים דברים בגנות הרב קוק זצ"ל, שכאמור, ה"חפץ חיים" הכירו והוקירו מאד. נזדעזע ה"חפץ חיים" כלו, קם משלחן הנשיאות והכריז: "פגעו בכבוד רבה של ירושלים, מרא דארעא ישראל!" עזב מיד את אולם הכנוסים ולא הסכים עוד לטול חלק בועידה ורק קבל באכסניתו את פני הבאים אליו. כשבקשה גם המשלחת של אגדת ישראל הירושלמית (שבזמנו רדפה מאד את הרב קוק זצ"ל) לקבל את ברכתו, סרב להושיט להם ידו, "לאלה שמעליבים את רבה של ירושלים וארץ ישראל כלה, אינני נותן שלום".
בערוב ימיו חלה במחלה אנושה, שממנה נפטר בכ"ד אלול תרצ"ג, בגיל תשעים וחמש שנה. תנצב"ה.
החפץ חיים
סיפור חייו של החפץ חיים בשנותיו האחרונות - לילדים.
