אומרים שנשים דעתן קלה. הן ממהרות להתרגש, ממהרות לבכות וממהרות לעבור הלאה. בנוגע לצחוק העניין טיפה מורכב יותר. למרות ששרה אמנו צחקה מבלי לחשוב פעמיים, הנשים של ימינו לא מבזבזות חיוכים לשווא.
לאור מחקרים רפואיים המעידים על חשיבות הצחוק למען בריאות הגוף, רבים מצאו את עצמם במשימת שליחות למען העלאת אחוזי צחוק בקרב הציבור הכללי ובקרב ציבור הנשי, בפרט.
סדנאות צחוק, ליצנים רפואיים, סדנאות פלייבק ועוד הם רק חלק קטן ממגוון הפעילויות שנעשות על מנת שנוכל לצחוק כל הדרך עד 120 שנה.
כשאני שואלת את צופיה לקס, סטנדאפיסטית, שחקנית פלייבק ויוצרת תיאטרון שסוגרת בימים אלה 16שנות במה, מה הנשים של ימינו מחפשות , היא עונה לי ברצינות מפתיעה- "הקהל הנשי מחפש עוצמה, תוכן שעוסק בעולם שלהן, מישהו שידבר איתם בהומור כמו גם בדרמה. הנשים זה כמו פרח שצמא לתוכן טוב".
מניסיון שצברת במהלך השנים בעבודתך מול נשים, באמת מדובר בקהל קשה להצחיק?
קודם כל חשוב להבין שתפקידו של ההומור הוא לפרק מתחים ולהאיר. לא מדובר בתכנים שבאים מתוך קלות ראש או זלזול בשגרת חיים של ציבור מסויים. הומור הוא כלי שיש להתייחס אליו ברצינות ועל כך התוכן נכתב מתוך כבוד לנושא ולא משנה מה הוא. נשים הן לא קהל שקשה להצחיק אותן, הן פשוט מאוד טרודות ועמוסות בשגרתית החיים. אתנחתא קומית של שעה ורבע והן מתעוררות לחיים, צוחקות וחוזרות הביתה עם כוחות מחודשים. כמובן, שישנו חיבור טבעי יותר כשתכנים הם בנושאים שהם חלק מהוואי החיים שלהן- חינוך ילדים, זוגיות, מורכבויות בפוריות ואפילו נושא המקווה.
צופיה הקדישה לנושא המקווה קטע שלם במופע שלה בו היא משקפת בצורה הומוריסטית במיוחד הבדלי עדות ומנהגים הקיימים בנושא שהוא נתפס למאוד רגיש אצל חלק מהנשים.
מאיפה האומץ לגעת בנושאים שיכולים לעורר מחלוקות וביקורות בקרב הצופות?
אני לא חושבת שמדובר באומץ. אני חושבת שצריך אמונה. אנחנו שליחים בעולם הזה, כלום לא באמת שלנו, הקב"ה מזמן לפתחנו דברים ואנחנו רק מוזמנים לקחת, אני מאמינה בריבונו של עולם שגם ההצגה הבאה תבוא ממקום שהוא בוחר.
את העלית שתי הצגות שמדברות על נושאים מאוד נשיים- נשיות ופוריות. מה הביא אותך להיכנס דווקא לנישות האלה?
"עלי לומר שאני לא בחרתי בהצגות, הן בחרו בי" משתפת צופיה בכנות. " ההצגה על נשיות נולדה בעקבות בקשה שקבלתי מאחד הקורס למדריכות בקדושה. ההצגה החדשה בנושא פוריות נולדה בעקבות אירוע שעשיתי ליום הולדתי ה 40 , כאשר החלטתי להשיב לקב"ה על כל הטוב שהוא נותן לי ולקיים ערב לנשים שמתמודדות עם קשיים רפואיים. בין הנרשמות היו נשים שמתמודדות עם אתגרי הפוריות. שם נחשפתי לנושא וחברתי לבת דודתי ( שחקנית מדהימה, בוגרת מכללת אמונה) אבישג זכריה, העליתי בפניה את הנושא, משם הכל רץ.
יש שירימו גבה לנוכח העובדה שאת, אמא לתשעה בלי עין הרע, מעלה הצגה על מאותגרות פוריות
אני שומעת קולות של נשים שאומרות שהיותי אמא ל- 9 שמדברת על קשיי פוריות מפריע להן. והן צודקות, קטונתי. כי בינינו באמת מי אני מולן? אבל מרגע שנחשפתי לנושא הלב שלי זועק. כשהבנו שמדובר בסוג של כרוניקה התחלנו לראיין נשים ולשמוע סיפורים מכל מיני סוגים. הרגשתי כאילו מישהו נתן לי אגרוף בבטן. אמרתי לעצמי" איפה את?? איפה היית כל השנים? את נשואה 22 שנה, פעם אחת עצרת להסתכל ימינה או שמאלה לראות חברות מעוכבות? בנות משפחה? עצרת?" אז באותו רגע עצרתי הכל ויצאנו, אבישג ואני למסע. התפללנו להיות שליחות נאמנות, להיות פה, להיות לב ורחם עבורן. ואנחנו עדיין מתפללות".
צופיה משתפת בחוויות שהיא עוברת לאחר ההופעות מול נשים "החלק הכי כייפי זה החלק של סוף ההצגה, השלב שבו נשים משתפות. בכל אחת מההצגות התגובות הן ממקום אחר. בהצגה על הנשיות נשים מרגישות שנפתח בפניהן עולם ומושגים, יש מהן שממשיכות להדרכה או טיפול ויש שפשוט מרגישות הזדהות וזה טוב להן. בהצגה על הפוריות, וואו... שם יש הדף מטורף. זה פה עבורן, קול שהן לא יכולות להשמיע, שיח אסור או מביך, נשים שלא באו מעולם הפוריות נחשפות לסיפור של חברותיהן, אחיותיהן, זה עולם. עולם חשוב."
אומרים שנשים דעתן קלה. עם זאת נראה הדברים שהן עוברות במהלך חייהן מתאפשרים לביצוע רק בזכות התכונה הזאת. אתגרי החיים מצריכים מאיתנו לקבל כלים ומידע על מנת לצלוח את הנסיונות שבדרך.
מכון פוע"ה, פוריות ורפואה על פי ההלכה, רואה לזכות ללמד ולחשוף את הציבור הנשים לחידושים רפואיים והלכתיים בתחומי פוריות, הריון ולידה, גנטיקה, טהרת המשפחה ואישות. לשם כך מקיים המכון זו השנה ה- 18 את הכנס נשים. בכנס ישתתפו מיטב אנשי המקצוע הבאים מתחומי רפואה והלכה. הכנס יתקיים ביום ראשון כ' סיוון (3.6.18) גם צופיה לקס תהיה שם. לפרטים והרשמה