ריחות של התחלה חדשה מתערבבים בחוץ, הערבים נהיים קרירים ושפויים יותר, אוויר של טרום סתיו (כלומר, קצת פחות חם מהרגיל) שמזכיר שכבר אלול או בלעז, ספטמבר, וכולם מבשרים שהיום הראשון ללימודים עוד רגע מגיע!
הילדה הקטנה שבתוכי מתרגשת יחד עם ילדיי שמתחילים כל אחד מסגרת חדשה.
לפני שנתיים, בבוקרו של הראשון לספטמבר, עתי- הבן הבכור שלי התחיל גן עיריה לראשונה. הוא התעורר בבוקר נרגש. הוא ידע שהיום זה היום, הוא עולה לגן של גדולים.
האמת, שהתרגשתי יחד איתו, גן חדש זה פרק חדש באמהות.
היו לא מעט חששות אצלו וגם אצלי. בכל זאת, אני אמא די טריה הוא הבכור שלי וכל התחלה היא מאתגרת גם עבורי.
חולצה חדשה, תיק חדש וקופסת אוכל שמביאה עימה מטלה חדשה- סנדוויצ'ים!
כמובן שישר רצתי להכין לו את מה שהוא אוהב- לחם כפרי על מצע של חסה, עגבניות מיובשות וממרח סלמון טרי לצד אספרגוס ולבבות דקל חתוכים בעיגולים.
סתם.
לא!
זה היה כריך שוקולד. ואל תגידו לי שיש מהפכת בריאות במשרד החינוך ושוקולד זה אסון! בסדר, תנוחו. זה היום הראשון שלו והילד יקבל מתוק! ולא ממרח חרובים שיחרב לו את הבוקר.
בכל מקרה, לענייננו, כשהכנסתי לו את הסנדוויץ' לקופסא החדשה, הרגשתי שמשהו חסר, אז הוספתי תפוח ירוק וזה עדיין לא היה זה.
בהברקה של רגע לקחתי עיפרון ופתקון וציירתי לו ציור, כזה שאומר: ״אמא חולה לך על החיים מתוקי ואם הייתי יכולה הייתי פותחת גן רק בשביל להיות הגננת שלך יא נשמה של ברבור, הורס ת׳בריאות אהוב האהובים נסיך ההתנחלויות״.
מה היה הציור? חתול. כן חתול.
הסאב טקסט היה נשמה של ברבור.
תדעו לכם שחתול זאת חיה קדומה שמסמלת נשמה. מה אתם צוחקים? זה ממש ידוע.
נסיך ההתנחלויות חזר עם מלא חוויות חדשות הביתה ואפילו סיפר שהיה לו חתול בסנדוויץ'!
בבוקר למחרת הבנתי שהסתבכתי ממש.
זהו! מעכשיו הילד דורש פתקון לכל יום.
טוב, נו, לא כל יום. אבל כמעט.
אחרי 50 פתקונים בערך, התחלתי להתייעף מהמטלה - לצייר כל בוקר נוסף לשאר מטלות הבוקר הלחוץ. אבל בדיוק אז, בתזמון מושלם, הגננת ניגשה אליי באחד הבקרים ואמרה לי ״מקסימים הציורים שלך! את בכלל לא מבינה איך זה משמח את עתי ונותן לו תחושת גאווה״.
לימים נודע לי שיש מגירה, ובה הפתקים של אמא של עתי שמורים אחד לאחד.
ומידי פעם אחד הילדים המנוזלים בגן היה צועק ושואל: ״אמא של עתי את ציירת נכון?״
״לא חמוד, אני מנהלת קריאייטיב במשרד פרסום יוצרת סרטונים ומודעות, מרצה וגם כותבת טור בכיפה.״
הילדון המנוזל שמט את הלסת,
״כן מתוקי אני ציירת״.
אני לא באמת ציירת, כלומר, אני מציירת, ציורים כאלה שמשמחים את עתי.
אני בעצם, הציירת של עתי. עוד מעט אהיה הציירת גם של קרני (אצלה פשוט עדיין לא מכינים סנדוויצים, תודה לאל).
אז נכון, חשוב מאוד להכין סנדוויץ טעים ובריא אבל אני חושבת שחשוב לא פחות להראות לקטנטנים שלנו שאנחנו חושבים עליהם גם מרחוק.
ושידעו שהם נשמות של ברבור או חתול או דרקון.
אז בסנדוויץ' הבא ב-2.9 אתם תוסיפו להם פתק, עם ציור או סתם מילה טובה שמראה להם שחשבתם עליהם ושאתם אוהבים אותם הכי בעולם.
פתקונים - הוצאת ספריית בית אל, מחיר השקה- 20 שקלים.