בס"ד
שלום הרב!
אני ובעלי נשואים שנה וחצי ויש לנו תינוק בן חצי שנה ב"ה. באופן כללי אני לא בן אדם שאוהבת להתארח ולהישאר ללון אצל אנשים אחרים אפילו אם זו משפחה קרובה ובעלי מודע לזה. בתקופה שקדמה ללידה, כשהגיע התור לעשות חג אצל המשפחה של בעלי הייתי הולכת בחששות קלים ובחוסר נוחות קל אך הייתי משתדלת שלא להראות זאת. את ליל הסדר הקרוב אנחנו הולכים לחגוג את המשפחה המורחבת שלו (30 איש לפחות בחג, זהו דבר נוסף שגורם לי להרגיש לא בנוח). התכנון הוא לנסוע עם ההורים של בעלי מחמישי בלילה עד שני של חוה"מ, כך נוצר מצב שאנחנו תלויים בהם בחזור על אף שיש לנו רכב. עכשיו, כשב"ה יש לנו תינוק, נראה לי מאוד לגיטימי לא לרצות לשהות שם להרבה זמן (4 לילות!). מפחדת שלא ארגיש בנוח ואשדר זאת לתינוק. בנוסף, הקטן גם ככה לא מרגיש נינוח עם כל ההמולה סביבו ובפעם האחרונה שהיינו שם האו היה מאוד לא נינוח ובכה הרבה. חשובות לי התחושות של הילד יחד עם התחושות שלי ואני חוששת שבעלי לא מבין זאת כמה שלא ניסיתי להסביר לו. אני מרגישה שבעלי עדיין בראש של הנער/ילד שהולך לעשות חג פסח כיף עם בני הדודים ולא נמצא בראש של אדם בוגר נשוי עם ילד. אני אובדת עצות! ניסיתי לדבר אל ליבו וזה לא עוזר. הוא ביקש ממני לוותר על הנוחות שלי וזה מאוד קשה לי.. לא יודעת מה לעשות. אשמח לתשובה מהירה (גם אם תגיע לאחר הפסח היא תהיה רלוונטית לחגים הבאים בעז"ה) תודה ופסח כשר ושמח!