בשבוע שעבר קיבלתי מייל מעניין מהאוניברסיטה: "הזמנה להאקתון בנושא ביצוע בחינות מרחוק". כסטודנטית מאוד ותיקה באוניברסיטה הפתוחה, אני כבר נוטה לדלג על מרבית המיילים מהאוניברסיטה, אך דווקא הכותרת הזאת צדה את מבטי, אולי בגלל שאינני יודעת מה פירוש המילה האקתון.. הואלתי בטובי לפתוח את המייל, וזו היתה לשון ההודעה:
"לסטודנטים שלום רב, אנחנו מזמינים אתכם לשבור את הראש, ולנסות לפצח אתגר טכנולוגי-חברתי המעסיק את כלל המוסדות להשכלה גבוהה בימים אלה: איך מבצעים בחינות בפיקוח מרחוק?". התחרות שהסתיימה זה מכבר, מזמינה את המתחרים להציע פתרונות טכנולוגיים לביצוע בחינות מרחוק ,תוך שמירה על טוהר הבחינה, ועם יכולת לקלוט מספר גדול מאוד של נבחנים בו זמנית.
הרעיון של זכייה בתחרות כזאת הצית את דמיוני. מעבר לפרס הצנוע של 12,000 ש"ח, יקבלו הזוכים יוקרה וכבוד בעולם האקדמיה ובעולם התעשייה, ואף קידום מקצועי אדיר. אמנם מה לי, סטודנטית בינונית, עם המוחות הגדולים? אלו שמקדמים את ישראל, מעצמת ההייטק הקטנה ומאדירים את שמה בעולם? אבל הדמיון כבר הפליג. הרי גם אני, סטודנטית נצחית המתפקדת במקביל כעקרת בית במשרה מלאה, ואמא לילדים, יכולה לחשוב מחוץ לקופסה, לא? אז אמצא סטודנט מוכשר שמפתח תוכנה, ובתוך שבוע נפתח יופי של רעיון, למערכת שתאפשר לסטודנטים להיבחן מהבית בלי להסתכן בהדבקה המונית בנגיף הארור הזה שרודף את כולנו.
לקח לי בדיוק חמש דקות להתעורר מהאשליה, כשהבת שלי באה לדרוש את ארוחת הצהריים שלה. חזרתי לבגדי הסינדרלה שלי, לבשתי את סינרי וניגשתי למטבח לבשל את הארוחה הבאה, תוך כדי זה שאני מזכירה לעצמי שנשאר לי חודש בדיוק לסיים את העבודה הסמינריונית האחרונה שלי, ולמען הסר ספק, לא מדובר בנושא שיקדם איכשהו את מצב המשק הקורס בארצנו.
המייל השאיר אותי מהורהרת. לשמחתי, כבר לא אצטרך להיבחן במתכונת מותאמת מגיפה בתואר הזה, אך מה יהיה על עשרות אלפי סטודנטים ברחבי הארץ? איך יוכלו באמת להביא לידי ביטוי בימים אלו את הידע שרכשו במהלך הסמסטר בלי להיחשד בהעתקה? אמנם ברבים ממקצועות הלימוד באוניברסיטה שלי כבר התבצעו מועדי ב' במבחני בית, אך כיצד יוכלו המרצים לסמוך על טוהר המידות של הסטודנטים שלהם? נראה כי עוד לפני פיתוח טכנולוגיות שונות, יצטרכו בעולם האקדמיה לשנות את צורת החשיבה ולהתחיל לסמוך על הסטודנטים, שבתורם - יוכיחו את מצפונם המפותח, ויבחרו לבצע את המבחן בלי לפזול לחוברת סטטיסטיקה המונחת מחוץ לשדה הראיה של המשגיחים.
אחרי חודשיים של למידה מהבית, יחזרו הסטודנטים לקמפוסים השונים ברחבי הארץ, וימצאו אותו שונה משהכירו. אין עוד ישיבה משותפת על הדשא, אין עוד הפסקת קפה בקפיטריה. הלמידה מצומצמת, המרחקים גדלים, והחשש מהתלקחות נוספת של המגיפה מנהל את הכל. לכולנו יהיה קשה להתרכז בלמידה אינטנסיבית, ועם זאת, נצטרך להשלים פערים רבים ולהחזיק ראש מעל המים.
אני מאמינה שצוותי ההנהלה באוניברסיטאות השונות לומדים על השלכות הקורונה בקרב הסטודנטים, ועושים את מירב המאמצים לבוא לקראת הסטודנטים היכן שרק אפשר. חוסר היציבות המאפיינת את התקופה, עלולה לגרום תחושת מתח וקושי רגשי לסטודנטים רבים, ומומלץ מאוד לפנות לגורמים המתאימים באוניברסיטה, על מנת לקבל אוזן קשבת ועזרה מקצועית במקרה הצורך, על מנת לעבור את התקופה בשלום. ועכשיו, אחרי שעסקתי בנושאים כל כך חשובים, נשאר לי רק לגלות במה כבר יכולה לעסוק במשק הישראלי בוגרת החוג למדעי הרוח, ולהתפרנס בכבוד.