יש לנו ילד בן 14 מאד טמפרמנטי, הוא השני במשפחה, ומרבה להציק לשלושת אחיו, הן במילים והן באופן פיסי - לגעת במפתיע, למשוך בשיער ועוד. אנחנו משתדלים למעט בהתערבות במריבות ביניהם, אולם לעיתים נראה שהוא ממש עושה עוול ונזק, פוגע ו"מטריף" אותם ואותנו, ההורים. ואז- קשה שלא להתערב. התחושה היא, שהוא מכניס את כל הבית לאי שקט, וכולם מגיבים בהתאם-באופן מאד סוער. איך כדאי להתמודד במצבים אלה?
לפני הכל, חשוב להגיד שהתנהגות בעייתית החוזרת על עצמה, מצריכה ייעוץ פרטני שמאפשר קבלת תמונה שלימה והבנת הבעיה לעומקה, מה שלא מתאפשר במדיום הזה. בחוגי הורים לומדים את גישת שפר בכללותה, ורוכשים כלים להתמודד בעצם עם כל בעיה שעולה. פה המטרה היא, לתת חומר למחשבה, לפתוח את הראש לכיוונים חדשים, ולהסביר עקרון מנחה בפתירת בעיות.
ילד בא לעולם. הוא נולד למשפחה שלו ומיד מחפש את מקומו. הוא צריך שנראה אותו. צריך להרגיש בחיבור שלו אלינו, ההורים. אם הוא הילד הראשון במשפחה, הוא יכול לבחור להיות איזה ילד שהוא רוצה, כל ה"תפקידים" פנויים. הוא יכול להיות ילד חרוץ או עצלן, אמיץ או פחדן, נקי או מלוכלך וכו' וכו'.
כשמגיע הילד השני הוא בדרך כלל יבחר, על מנת שגם הוא יבלוט, בתפקיד שונה מאוד מזה של אחיו הגדול. וכך אנחנו רואים תופעה של אחים צמודים שונים מאוד, ואפילו הפוכים באופיים זה מזה. מעניין מאוד לראות את התופעה הזאת אצל תאומים, ועוד יותר אצל תאומים זהים שנולדו בדיוק באותו הזמן עם אותו מטען גנטי, וגדלים באותו בית לאותם הורים ובכל זאת כל כך שונים. ולכן אני מניחה, מבלי להכיר, שהילד הראשון במשפחה שלכם, הילד הבכור, הוא בטח ילד רגוע ונינוח.
לגבי ההתנהגות הבעייתית – הכתובת היא אתם, ההורים, ולא האחים. באמצעות האחים הילד מגיע אליכם ומשיג את מטרתו שכפי שאת תיארת אותה 'הוא מטריף אתכם'. 'ההטרפה' הזאת, היא מה שהילד משיג. מה יוצא לו מזה? באופן הזה הוא מקבל את מקומו במשפחה, כפי שתיארנו למעלה. כך הוא מרגיש בייחודיותו, מרגיש מחובר אליכם ובמילים אחרות ממלא את הצורך הבסיסי בשייכות.
אז מה אפשר לעשות? הרי לא כדאי למנוע את זה ממנו, זה צורך בסיסי, לא? נכון. הילד באמת מקבל בדרך הזאת את החיבור שלו אליכם אבל החיבור נעשה בדרך שלילית, על ידי התנהגות שמפריעה לכם ולכל הבית. ולכן השאלה שנכון יהיה לשאול היא מה קורה לכם כשהילד מתנהג בצורה הזאת?
אז אמרת שההתנהגות הזאת מטריפה אתכם ושאתם מגיבים בצורה סוערת, ולכן על קצה המזלג אפשר להסביר, שאם ההתנהגות הזאת לא תטריף אתכם יותר, ולא תגיבו בצורה סוערת, לילד לא יהיה טעם להמשיך בה.
זה העיקרון המנחה אבל צריך כמובן לבדוק יותר לעומק איך אתם מגיבים בזמן התנהגות כזאת? או איך אתם מרגישים בזמן התנהגות כזאת ו או אחריה? כל התשובות האלה שלכם יסכמו למעשה את כל מה שהילד משיג. אם תצליחו לא לספק את כל הסחורה הזאת, כלומר, הילד לא יצליח לערער את השקט בבית ולהטריף - לא יהיה לו טעם להמשיך בצורה הזאת, כלומר ההתנהגות תיפסק.
אבל אז איך הוא ירגיש מחובר, שייך? הוא ימצא דרכים אחרות, דרכים חיוביות של שיתוף פעולה עם כללי הבית, עם הדרך שלכם. ילדים מטבעם משתפי פעולה, כמו החיות גם אנחנו מסתכלים על הורינו ומחקים אותם. לא סתם רובינו דומים מאוד להורים בסופו של דבר.
גם לכם יש שאלות? שלחו אלינו למייל Desk@kipa.co.il, וציינו בכותרת, עבור המדור "הורים עם כתר".