בחירת מקום שירות לאומי מלווה בהרבה התלבטויות, שיחות מוטיבציה, נסיעות לראיונות, והמון חששות, לאחר כל אלו, בוגרות האולפנות והתיכונים יוצאות לדרכן החדשה בשירות הלאומי בתחילת חודש ספטמבר. הן מתפזרות בכל רחבי הארץ מהדרום לצפון, מהעיר לפריפריה והכל בכדי לתת מעצמן בשביל האחר. לשנה החדשה הן מגיעות עם שק שלם של חלומות, מלאות באנרגיות לקום ולפעול, להיות חלק מהסביבה החדשה אליה נחתו ולעשות הכל בכדי להרגיש שייכות ומשמעותיות.
חודשי השנה עוברים וחולפים וחלק מבנות השירות מגיעות לנקודת ציון חדשה ומשמעותית בשנת השירות הלאומי. ציון דרך זה נקרא "משבר חנוכה" על שם הזמן שבו מתחיל להיווצר, בסביבות חודש כסלו. אותו פרק זמן המגיע לאחר ארבעה חודשי שירות שבו בת השירות כבר נכנסה לעניינים, הבינה מי נגד מי, ובבת אחת נופלים אצלה כמה אסימונים. "אולי זה לא המקום בשבילי?", "מה אני עושה פה בכלל?", "האם התפקיד הזה באמת מתאים לי?". עוד ועוד שאלות עולות בראשה של בת השירות המובילות לבלבול ולצומת דרכים אישית - ההחלטה אם להמשיך את השירות במקום או לא. וכן אם להמשיך- אז באיזו צורה ואיך קמים מהמשבר.
צילום: shutterstock
נעמה סיימה את תפקידה כקומונרית בתנועת "עזרא" לפני שלוש שנים. כשאני מדברת איתה היא נזכרת באותה תקופה: "אחרי חודש ארגון, כשהאינטנסיביות נרגעה הייתי צריכה לחשב מסלול מחדש. פתאום בבת אחת הרגשתי לבד. הבנתי כמה אני בודדה בתוך התפקיד הזה. הכל נופל עליי, הכל על הכתפיים שלי. ומה שעוד יותר היה מבאס, שלא הייתה לי מישהי שחווה את אותה התמודדות כמוני בשביל לפרוק ולשתף".
היא מספרת כי באותה נקודת זמן היא הייתה חייבת להחליט עם עצמה איך היא ממשיכה בתפקיד. "אני חושבת שכל קומונרית חווה את ההרגשה הזו בזמן כזה או אחר, אני מרגישה שהייתי צריכה לנתב את תחושת הבדידות למקום טוב ולא לשקוע ממנו אחרת המשך השנה שלי לא תראה טוב. הייתי מאוד מבולבלת וידעתי שככה אין לי אפשרות, במצב שבו הייתי לא היה לי מה לתרום ולתת מעצמי למדריכים והחניכים שהיו תחתיי, אז עצרתי ועשיתי חישוב מסלול מחדש, יאמר לזכותם של תנועת "עזרא" שבאותה תקופה הם ארגנו לנו טיול לאילת, כל מרכזות הסניפים וזו הייתה הזדמנות מעולה לדבר עם בנות שחוות את אותה הרגשה, להבין שאני לא היחידה ושזה משבר לגיטימי ויש איך לצאת ממנו".
רני הייתה בת שירות לפני כארבע שנים ועד היום זוכרת את "משבר חנוכה" כתפנית בעלילת חייה. "החלום שלי היה לעשות שירות בבית ילדים. כיוונתי רק לשם ולכן הלכתי רק לסיירות בכיוון הזה. בסביבות חודש כסלו, כמה חודשים אחרי ההתחלה, התחלתי לחשוב עם עצמי על המשך השירות שלי במקום שאליו התקבלתי. אחרי שנתתי מקום למחשבות שלי הבנתי מהר מאוד שאני יכולה לתת מעצמי הרבה יותר והמקום הספציפי הזה פשוט כיבה אותי".
רני מספרת שהיא החליטה לעזוב את השירות בבית הילדים ולקחה לעצמה פרק זמן של חודשיים בשביל לחפש את עצמה מחדש. "הבנתי שאני אוהבת את סגנון התפקיד אבל רוצה לעשות הרבה יותר, אחרי השירות בבית הילדים המשכתי למקום שירות חדש במפתן לבני נוער. שם ללא ספק מצאתי את המקום שלי".
בנות שירות, למצולמים אין קשר לכתבהצילום: ויקיפדיה, CC BY-SA Sendy29
אפרת יומטוב מנחת גרעין קדימה ולשעבר רכזת באגודה להתנדבות מספרת שיש בהחלט משבר המתרחש באזור זמן חנוכה ויש לה לפחות פעם בשנה בת שירות שחווה אותו: "זמן חנוכה הוא בדיוק הזמן שמתחילים לעלות בלב הבנות הרהורי חרטה. גם השגרה הארוכה והחושך המוקדם לא תורמים לאווירה. הבנות עדיין נמצאות בשלב של התאקלמות לסביבה החדשה וזה לוקח זמן. ובשביל זמן צריך סבלנות".
שאלתי את אפרת איך היא רואה את המשבר הזה מהצד שלה בתור רכזת: "צריך לדייק את הקושי. אם מישהי ממש סובלת במקום השירות שלה לא אמליץ לה להישאר בו בכוח, אך אם יש מישהי שחווה קושי נורמלי זה בסך הכל משוכה שצריך לעבור אותה". היא ממשיכה וממליצה: "לכל אלו שממהרות להגיד שמקום השירות לא בשבילן לדעתי יש המון ערך לתהליך. עצם השירות הלאומי הוא תהליך אחד גדול ואי אפשר לזרז אותו או לדלג עליו. למי שיש מספיק סבלנות לתהליך הזה בסופו של יום היא תרגיש סיפוק מעצמה ובכללי מהמקום שהיא נמצאת בו".