לקראת ה 1.9 איך עוזרים למתבגרים לחזור לשגרה?

אחרי החופש הגדול, גם למתבגרים יהיה קשה לחזור לשגרה, אז מה עלינו ההורים והמורים לעשות? לסמוך עליהם שיש להם את המסוגלות ולעזור להם לגלות אותה בעצמם

הרב משה הרשקוביץ 29/08/21 14:29 כא באלול התשפא

אילוסטרציה, צילום: shutterstock
אילוסטרציה, צילום: shutterstock

בתוך שגרת החיים ישנם צמתים שמחייבים אותנו לתשומת לב יתרה. מעגל החיים מנוקד בנקודות ציון משמעותיות בהן יש לנו- ההורים ואנשי החינוך, תפקיד משמעותי.
אחת מאבני הדרך המשמעותיות עבור ילדים היא 'החזרה לשגרה'. השינוי בין שגרת החופש לשגרת הלימודים והמסגרת החינוכית. אפשר להאריך רבות על הצמתים ותפקידנו בהם, אך אני בוחר לתת דגש לשלוש נקודות יסוד שיכולות לעזור לנו בהתמודדות ובהכוונה בחזרה לשגרה.

אילוסטרציה

אילוסטרציה צילום: shutterstock

אמון. הילד מסוגל ליותר.
את הנקודה הזו היטיב להגדיר  פרופ' פויירשטיין באומרו שכל אדם, וכל ילד, הוא בעל כושר הישתנות. הוא יכול להשתנות, מסוגל להתגבר מעל 'הגורמים המעכבים' בחייו ובעיקר מסוגל  להיות היום אחר ממה שהיה אתמול. ללא אמון זה, אין בכוחינו ללוות את הילד בתהליך של התחלות חדשות.
הרי אם אנחנו מאמינים שהחולשות של הילד הן בלתי ניתנות לשינוי, אם אנחנו מאמינים ל'משפטים' שעוברים לנו בראש עליו, כמו למשל: קשה לו עם שינויים. במתמטיקה הוא לא טוב. הוא לא מסוגל להתמודד. הוא מקשה על המורים. הוא מפחד, חסר ביטחון, ועוד ועוד... אזי אין תקווה. אבל אנחנו מאמינים בכוחה של הבחירה החופשית. ומאמינים בכוחה של הנפש לצמוח מעל הקשיים ודווקא מתוכם לגדול. התפקיד שלנו, הורים ומחנכים, בנקודה זו הוא להאמין בילד אפילו אם הוא לא מאמין בעצמו. להאמין באמת, מתוך הבנה שכל אדם הוא בעל יכולת הישתנות, התפתחות. שכוחה של הנשמה גדול מכוח המציאות.

צילום: shutterstock

הרוח הביתית. אנחנו אחראיים על האווירה בבית.
בכל בית שורה אווירה מסויימת. יש אווירת לחץ, ויש אווירה נינוחה. יש אווירת אמון וקרבה, ויש אווירת ביקורת ושיפוטיות. יש אווירה של קורבנות ומרמור, ויש אווירת פרגון ורוח חופשיה. הורה ואיש חינוך חייב לדעת שמתפקידו לייצר אווירה טובה ורגועה בבית, ואחריות זו לא תלויה בהתנהגות של הילד- אלא בהנהגת ההורה. בית שהוא מבצר של ביטחון ושמחה, ייתן לילד כוח גם לשינויים מאתגרים. בוקר שמתחיל במאור פנים ובתחושת קרבה, יעניק לילד כוחות להתחיל את היום. ילד שמרגיש רצוי, מכובד ואהוב, יתמודד טוב יותר עם שינויים, ויותר מכך, יידע שיש לו על מי לסמוך ברגע של משבר. לעיתים הורה בטוח שהוא שבוי בתוך המציאות. הוא אומר לעצמו "אין לי מה לעשות עם זה, הרי הם מתארגנים לאט/ מתחצפים/ משגעים אותי". הוא משוכנע שהאווירה הטובה בבית תלויה בשינוי המציאות החיצונית. אם רק הילד ישנה התנהגות- האווירה תשתנה לטובה. אבל אין הדבר כך.
להורה ולאיש החינוך יש תפקיד מכריע בהלך הרוח. אם המנהיג רגוע, גם אם סביבו הספינה מטולטלת- בסופו של דבר היא תושפע ממנו ותירגע. אם הורה יידע שזהו צורך חשוב לביטחון הנפשי של הילד, יימצא בתוכו את הכוחות להיות מלא יותר ומאיר יותר את סביבתו.

צילום: shutterstock

הקשבה עמוקה. גם התנהגות היא בעצם דיבור.
ברגעים מאתגרים כמו שינוי, התחלות חדשות, התמודדות, לא תמיד ילד מוצא את המילים להביע את רגשותיו באופן ברור מעל פני השטח. המילים שהוא בוחר לא תמיד תואמות את הלך הנפש שלו, ואף יותר מזה, עלולות להיות התנהגויות שבמבט ראשון ייראו לנו כהתנהגות לא רצויה, ובמבט מעמיק נבין שזוהי קריאה לעזרה. מצוקה או התרגשות שלא מוצאות את הכלי המתאים להכיל אותן, או את הצינור הנכון דרכו יביעו את תחושות הלב. בכי, מרמור, התכנסות פנימה, חוסר שיתוף פעולה, כל אלו יכולים להיות גם אמירה ללא מילים: אבא אמא, אתם איתי? יש לי תמיכה? איך מתמודדים עם קושי? חיבוק ושיקוף רגשי יעזרו לילד לשחרר את פקעת המתח שבתוכו, ולהשעין שוב את ראשו על כתפי הוריו. הדבר החשוב הוא להישאר מלווים של הילד. בביטחון בדרכו, בביטחון בכוחותיו, ללא סדקים אצלינו בנפש.
אנחנו עומדים בפיתחה של שנה נוספת בה חוסר הוודאות גדול, הקורונה מאתגרת אותנו ואין לדעת איך תיראה השגרה. הדבר החשוב ביותר עבור ילדינו הוא שנהיה שם עבורם בביטחון, מתוך שלושת הנקודות אותן הזכרנו: אמון בכוחו של הילד, קבלת אחריות על האווירה בבית, והקשבה עמוקה לליבו.

הכותב הוא מנהל מרחב במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר