זה לא אומר שאנחנו מרוצים מהמצב או מסכימים איתו וברור שהיינו מעדיפים אחרת ושאנחנו מתפללים לשינוי, אבל זה כן אומר שאנחנו בוחרים להתנהל באחריות הורית. זה המצב, אנחנו בתקופת קורונה, זו המציאות הקיימת ולנו אין בחירה לגבי המגפה, אבל לגבי ההורות שלנו יש לנו בחירה.
כהורים אנחנו מעבירים מסר תת מודע לילדינו. הם מרגישים את מה שאנחנו מרגישים, גם בלי מילים ולפעמים גם לפני שאנחנו בעצמינו מודעים לרגשות שלנו. לכן, כשאנחנו חוששים שילדינו לא יצליחו ללמוד בקורונה, כשאנחנו מפחדים מאי הוודאות, מרגישים שאין לנו ברירה, שהתוצאות השליליות ברורות מראש, שיהיה קשה לילדינו בלימודים וש"ברור שעוד שנה הלכה" או שהילדים לא ילמדו- זה המסר שמועבר לילדינו.
צילום: shutterstock
איך ניתן לעשות זאת ולחזק את האמון ?
* היזכרו באירועים מהעבר בו הילד הצליח במשהו שלא ציפיתם. התמודד עם מצב חדש בצורה מעל המצופה.
*קיראו על אנשים מוכרים שהתמודדו עם אירועים קשים בהסטוריה ומצאו בעצמם כוחות.
*כיתבו לעצמיכם רשימת תכונות שיש לילד (אם זה מתבגר- כיתבו גם רשימת תכונות שהיו בעבר) - ודעו שבאותן תכונות הוא יוכל להיעזר כדי להתחזק ולצלוח את המצב.
ולגבי הלמידה הספציפית בזום- ניתן ללמוד מהמציאות שחווינו עד כה ולשפר:
להבין מה היה המצב עד כה - בצורה ברורה ובהירה, בלי להדחיק או להתעלם.
מה היה טוב בהתנהלות שלנו כהורים? ובהתנהלות של ילדינו ( לבחון לגבי כל ילד בנפרד)
מה עשינו , מה לא.
אין תשובות מוחלטות מה נכון, לכל הורה ומשפחה מה שמתאים להם.
אם אתם רוצים לעזור יותר לילדיכם- פשוט עשו זאת.
אם אתם רוצים יותר לתת להם אחריות- עשו זאת.
אל תתנהלו לפי מה שמתאים לאחרים.
זה הזמן לחזק את האמון בילדים שלנו.
אילוסטרציה. צילום: shutterstock