אתמול קראו לבן שלי לשיחה בבני עקיבא. הוא הלך מחוייך וחזר מחוייך. הסתכלתי על הפנים הזורחות שלו ושמחתי. כמה הוא מהמם ושלם עם עצמו, כמה אנחנו-ההורים התבגרנו, וכמה בני עקיבא גדלה והתאימה עצמה לשונות בנוער.
נכון, עדיין הרגע הזה שמחליטים מי יהיה מדריך, ומי יהיה בגרעין, הוא רגע משמעותי. אבל, לפחות יש אופציות. זה לא כמו בנערותי, שמי שלא נכנס להדרכה סיים את יחסיו עם התנועה, ולעיתים היה צריך להמציא לעצמו עולם חדש וזה לא היה פשוט.
ועדיין, מי שרוצה להיות באחת האופציות ולא קיבל מה שרצה- חווה עצב ותסכול. וזה המקום שלנו ההורים, לעזור לנער/ה לדעת ולהבין שהחיים מלאים ברגעים כאלו, שאנחנו לא מקבלים את מה שחשבנו וקיווינו, וברגעים האלו דרושה עשייה. הבנת הרגשות מצד אחד, אך הבנה שבידינו הבחירה להמשיך ולפעול במקום אחר. זה לא אומר עלינו כלום, רק על הנתיב החדש שנפרש לפנינו, ולפעמים אנחנו צריכים למצוא אותו.
לפני שלוש שנים, הייתי כאמא במקום אחר. הבת שלי מאוד רצתה להיכנס להדרכה, וכשבחרו בה לגרעין היא נפגעה מאוד. ואני? נפגעתי בשבילה וגם פחדתי: מה היא תעשה? אולי תהיה לה בעיה חברתית, הרי אנחנו ביישוב, והיא תהיה עכשיו מחוץ להתנהלות של כולם, ואולי דברים בעתיד יהיו עכשיו חסומים לפניה - הרי לא עבדה עם נוער ואין לה ניסיון בהדרכה.
למזלי, חששותיי התבדו.
אחרי שבוע של עיכול ועצב, היא החלה לתרום בגרעין והם עשו דברים משמעותיים, היא גילתה שהיא טובה בדברים אחרים והשקיעה בהם, וגם בחברות נוספות ובזמנים אחרים, נסענו לחו"ל (אם היא הייתה מדריכה יכול להיות שהיא הייתה מאוד מתקשה לבוא איתנו) והיא פרחה, התנדבה, התעצבה, וגילתה כוחות וכישורים מדהימים.
אז היום אני אומרת בפה מלא: תודה לבני עקיבא על הזמן שלפני ההדרכה. תודה שהבת שלי הייתה בגרעין. תודה לה' שאת הכל סובבת, כך שהיא תעמוד בפני הבחירות וההחלטות הנכונות לה, ותודה שלימדת אותי שזו רק נקודה בחיים ושהיא לא זו שקובעת- האדם ובחירותיו יקבעו.
ובכל זאת, הרגע הזה שמישהו רצה להיכנס להדרכה ולא נכנס הוא רגע כואב וצובט בלב, לפעמים לשנים. אני מחבקת מכאן את כל הנערים והנערות שעומדים בצומת הזה ואת ההורים. ומצרפת פוסט שכתבתי באותו ערב, לפני שלוש שנים, לפני שידענו אם הבת שלנו תהיה מדריכה או תהיה בגרעין.
מכתב לנוער, רגע לפני הכניסה להדרכה:
היום אתם במתח, בטוחים שההכרעה הזו 'אם תיכנסו להדרכה - או לא' תשנה את חייכם, ותשפיע על עתידכם. זה נכון. אבל לא כמו שאתם חושבים. האמת, גם אנחנו במתח. ההורים שלכם. אבל יש לנו סוד לספר לכם. נכון, לא בטוח שתאמינו לנו, אבל לפחות ננסה.
גם אנחנו ישבנו פעם מול המדריכ/ה וחיכינו לשמוע. חלקנו שמחנו וחלקנו בכינו. וחלק מאיתנו עד היום נושא זיכרון או צלקת, ומאשים את ההחלטה שנעשתה אז, כזו שהובילה את חייו לאן שהם היום.
אז זהו, שזה ממש, אבל ממש לא נכון! יש חיים מחוץ ל"הדרכה". אפילו מצויינים. בעולם מסתובבים אנשים מוכשרים בטירוף, חינוכיים, שעושים דברים משמעותיים ונפלאים, ומרוצים מהבחירות בחיים שלהם, ותתפלאו-הם לא היו מדריכים.
יש כאלו שמתאימים להעביר פעולות, לפשר בין רבים, ולתת לילדים קטנים לטפס עליהם- חלקם ידריכו בתנועת נוער, וחלקם לא. ואם ירצו, יוכלו למצוא מקומות אחרים לממש את הכישרון הזה שלהם, וגם יוכלו שלא.
יש כאלו שלא מתאימים לכל זה. חלקם ידריכו וחלקם לא. וגם הם יבחרו בכל סיטואציה מה דרכם. והאמת, שהמדריכים והקומונרית המקסימים פשוט מחליטים מי ימשיך כמנחה לקבוצת ילדים קטנים מכם.
הם לא מחליטים מי מדהים, או מי מוכשר, או מי טוב יותר, הם לא קובעים מי צדיק יותר. למה? כי הם לא יודעים! אף אחד מאיתנו לא יודע. הם גם לא מחליטים את מסלול חייכם. את זה אתם תחליטו. העולם סביבכם מלא הזדמנויות.
והכי אמיתי- באמת שהם לא מחליטים אפילו מי ייכנס להדרכה. כי יש בורא לעולם הזה, שרק נותן להם ולנו את ההרגשה שהם החליטו. אבל באמת - הוא מכוון לנתיב שלכם כדי שיהיו לכם הזדמנויות אינספור לכל היכשרונות והרצונות שלכם.
ונכוו, ברמה האישית זה לפעמים מעליב שלא חשבו שאתם מתאימים, או שנתנו לכם גיל שלא רציתם או צוות, אין לזה סוף. בחיים לפעמים לא ייתנו לכם את מה שאתם רוצים. ויהיו הזדמנויות רבות להיעלב. זו ההזדמנות שלכם ללמוד על עצמכם-האם אני מבזבז את זמני וליבי בלהיעלב, או מחפש את הדרך הכי טובה לי, בעולם?!
יש הרבה דלתות- מיצאו את שלכם, פיתחו אותה ומצו את היכולות שלכם. תיעלבו לרגע או תשמחו-
ואז תחשבו מחדש: "מי אני?", "במה אני מוכשר?", "במה אני יכול לתרום לאחרים?"
ויאללה...תמשיכו את הדרך שלכם. כי באמת אתם אלו שקובעים אותה. וכשתבינו את זה, בשבילכם-
אל תשמרו בלב כעס למדריכים ולקומונרית- הם היו עוד צומת (ותודה להם על ההשקעה) בדרך שלכם, לא יותר. כל השאר בידיים שלכם. מדהימים שאתם!
מיכל כרמי - אשת חינוך. מרצת העצמה למבוגרים ונוער, מנחת חוגי הורים, כותבת טורי חינוך ומנהלת דף הפייסבוק:" שפר באהבה-מיכל מיכל כרמי", מורה בתיכון ואמא לשבעה.