“החינוך עומד בראש מעייני". "החינוך הוא נשמת אפה של החברה". "אין עתיד ללא חינוך טוב". משפטים אלה, ועוד, משקפים את המקום היחודי הניתן לחינוך בתפיסת עולמנו. עם פתיחת שנת הלימודים נכון יהיה לעסוק בכמה הערות עקרוניות בעניני חינוך.
א. בית הספר הראשון בהיסטוריה הוקם על ידי רבי יהושע בן גמלא:
"דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה, מאי דרוש? ולמדתם אותם - ולמדתם אתם, התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? כי מציון תצא תורה; ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע." (תלמוד בבלי, בבא בתרא כא' ע"א)
הקמת בית הספר הינה תיקון לעיוות ראשוני. מלכתחילה החינוך היה אלטיסטי. רק מי שאביו היה משכיל, איש ספר ותלמיד חכם, או לחילופין, רק משפחה שיכלה לעמוד בהוצאה הגדולה של העלאת הילד הירושלים, העניקו חינוך הולם לילדיהם.
יהושע בן גמלא הבין את החשיבות הגדולה שבהנחלת התורה לציבור הרחב. הוא ייסד בתי ספר מקומיים הדואגים לחינוך כלל הילדים. בכך, ניתן לראות סמל ודגם. דאגתו של רבי יהושע בן גמלא לכלל הביאה להפצת תורה ולשינוי פני החברה. החינוך חייב להיות מחובר לנעשה מסביב.
הגמרא במסכת ברכות קובעת כלל: "לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות". הראי"ה קוק בסידור עולת ראי"ה הסביר שאי אפשר שהמתפלל יהיה מנותק מהסביבה. עליו לראות דרך החלון את המתרחש בחוץ. עליו לכוין את ליבו לאור המציאות. יש להזהר ממחזה אבסורדי בו המתפלל עוסק בכוונות ויחודית ללא שום קשר למתרחש בחוץ.
אולם, יתרונו הגדול של המתפלל הוא בעובדת היותו בבית הכנסת. מקדש מעט זה מסייע לו שלא לשקוע בתוך המציאות, שלא להיות חלק נגרר חסר משמעות. בית הכנסת מאפשר למתפלל "להיות ולא להיות". להיות מחובר לצרות. לצרכים, לתקוות. לדאוג ולשמוח, לצפות ולייחל. מאידך - לא להתחבר לצדדים השליליים, לא לראות תמונה חלקית, בלתי ממוקדת ולעיתים אף מעוותת.
כך גם המעשה החינוכי: מחד עלינו להיות מחוברים לכל הסובב. לדאוג, להשפיע, לייחל ולק’וות. מאידך, היתרון הגדול הוא שפעולת המעורבות החברתית, והדאגה לזולת, שהשאיפה לתיקון עולם, נעשית בין כתלי בית הספר ולא ברחוב. דרכו של יהושע בן גמלא, בשאיפה להביא חינוך לכל ילדי ישראל, תוך שמירה על גבולות שלא יפגעו בעצם המעשה החינוכי .
ב. המחנך מוסר את נפשו על הצלחת המעשה החינוכי. יצירת אוירה מתאימה, יחסי אימון, סביבה לימודית הולמת, ועוד. אולם - מעל הכל המחנך הוא שליח של ההורים. שליח נאמן, מסור, חם ודואג, אבל, שליח. על ההורים והמורים לגבש, יחדיו, מערכת משותפת שהרי "גדול המעשה יותר מן העושה". על ההורים להיות שותפים הדוחפים ומדרבנים ליתר עשיה, חינוך, ערכים ונתינה לחברה. אנו מבטיחים להיות שליחים נאמנים.
ג. ועוד הערה אחת. על החינוך להיות מותאם לרוח הזמן. אנו מתמודדים עם קושי גדול: מחד - התורה היא תורת נצח. למסורת, לנאמנות לדברי חכמים. מאידך - אנו חלק מעולם המתקדם כל הזמן בצעדי ענק. ע ל תלמידנו להרגיש בדרכנו החינוכית עדות אמת להתמודדות עם שאלות הזמן והמקום. דברי השל"V הקדוש יהיו יסוד לדרכנו החינוכית:
סימני הטהרה בדג הם שניים: סנפיר וקשקשת.
הקשקשת קבועה בדג, לא זזה ממקומה ומגינה עליו.
הסנפיר הוא החלק המתנועע, הנותן לדג כח להתקדם ולהחליף מקום.
רק שניהם יחד: הקבוע והמשתנה, יוצרים את הטהרה.
הקבוע - הוא הדבר העובר מדור לדור, בבחינת הלכה למשה מסיני.
המשתנה - הוא הכח לחיות ולהתאים את הדברים הקבועים למצבים
כולנו תפילה לזכות להקים מערכת חינוכית הכוללת בתוכה את כל הגוונים מתוך אחריות כלל ישראלית לתיקון עולם במלכות שדי.