על רקע דיון נרחב בתקופה האחרונה בנושא תשלומי הורים בחינוך הדתי, מפרסמת תנועת "נאמני תורה ועבודה" נייר עמדה מקיף בסוגיית שכר הלימוד במוסדות העל-יסודיים בחינוך הדתי.
על פי נייר העמדה, שכר הלימוד הגבוה במוסדות החינוך הדתי מהווה נטל גבוה על משפחה דתית המשלמת עבורו בממוצע כ-3,200 ₪ בחודש, כרבע מסך הוצאותיה הממוצעות. מעבר לנטל הכבד על מעמד הביניים הדבר מביא לכך שקבוצה לא מבוטלת של הורים - בדרך כלל ממשפחות מסורתיות - אינה יכולה לעמוד בנטל התשלומים ולפיכך מעדיפה לשלוח את ילדיה לחינוך שאיננו דתי.
מחבר נייר העמדה, אריאל פינקלשטיין, סבור כי קשה להצביע על שכר הבכירים במוסדות כגורם משמעותי לשכר הלימוד הגבוה. הנתונים מלמדים שבממוצע, שכר הבכירים אינו גבוה במיוחד, וגם אם בחלק מהמוסדות ניתן לקצץ בשכר הבכירים, הדבר לא יביא להפחתה משמעותית בגובה שכר הלימוד. כמו כן, למרות הטענות הנשמעות לעתים קרובות על חוסר תקצוב ממשרד החינוך, הממצאים מלמדים שהחינוך הממלכתי-דתי - בכל הגילאים - זוכה לתקצוב הגבוה ביותר ממשרד החינוך. לאור הביקורת שעלתה בתקשורת בשנים האחרונות על ההעדפה התקציבית הזו קשה להאמין שמשרד החינוך ירחיב עוד יותר את הפערים התקציביים.
על פי נייר העמדה, המהלך להגבלת שכר הלימוד המובל על ידי משרד החינוך הנו מוגבל ביכולותיו. המציאות מלמדת שללא הוספת תקציבים נוספים המוסדות לא יוכלו להעמיד את אותו חינוך איכותי שהם מספקים לבקשת ההורים. ניסיון העבר מלמד, שכאשר ההורים אינם מרוצים די הצורך מהמערכת הממלכתית הם מחפשים חלופות ובדרך כלל פונים להקמת מסגרות פרטיות לגמרי שהתשלומים אליהן גבוהים בהרבה.
פינקלשטיין סבור כי לא ניתן למצוא פתרונות קסם, אך במהלך ארוך טווח ניתן להביא לצמצום - חלקי לפחות - בתשלומים הגבוהים. הוא מצביע על ריבוי המוסדות הקטנים בחינוך הדתי העל-יסודי כגורם מרכזי המשפיע על גובה שכר הלימוד. במוסד על-יסודי ממוצע בחינוך הממלכתי לומדים 654 תלמידים לעומת 306.2 בלבד בחינוך הממלכתי-דתי. על פי נייר העמדה, הדבר גורם לעלויות כלכליות גבוהות, שכן רבות מההוצאות של המוסדות הן עלויות קבועות שאינן תלויות בהיקף גודל המוסד, וכך, ככל שעלויות קבועות אלו נחלקות על פני יותר מוסדות, מנהלים ועובדים, התקורה ליחידה עולה, וההורים צריכים לשלם יותר. נציגי המוסדות טוענים כלפי משרד החינוך כי מציאות זו היא כורח שנכפה עליהם בשל פיזור האוכלוסייה וההפרדה המגדרית, אך כפי שנייר העמדה מראה, גורמים אלה הם חלקיים בלבד ותופעת המוסדות הקטנים מושפעת מאוד מתופעת הפיצולים וחידוד ההבדלים הרווחת בציבור הדתי-לאומי ומהרצון ביחס אישי ובחינוך לא "תעשייתי".
כיוון מרכזי נוסף בנייר העמדה מצביע על שקיפות מוחלטת של המוסדות כלפי ההורים ככלי מרכזי לקידום הפחתת שכר הלימוד באמצעות דו-שיח בין ההורים ובין המוסדות.
ההצעה המרכזית שמקדם נייר העמדה היא לפעול במהלך ארוך טווח לאיחוד מוסדות באופן של ריבוד תפיסות וגוונים בתוך המוסד. מחבר נייר העמדה, אריאל פינקלשטיין, טוען כי "ניתן לבנות מוסדות המכילים מסגרות שונות ותפיסות שונות באמצעות מגמות שונות, או תגבורי אחה"צ בתוך המוסד.
רק בשנה הבאה קמות שתי אולפנות מוזיקליות. האם הסגנונות המוסיקליים של האולפנות כה שונות עד כדי כך שיש צורך בשתי אולפנות? ובכלל, כיום קיימת ישיבה חקלאית, ישיבה משטרתית, ישיבה סביבתית תורנית וישיבה סביבתית חצי תורנית. אין כל סיבה שהבדלי הגוונים הללו לא יצליחו לבוא לידי ביטוי בתוך אותו המוסד".
מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה, שמואל שטח, מוסיף כי "מהלך של איחוד מוסדות הכולל ריבוד תפיסות וגוונים צריך להיעשות בצורה חכמה כך שלא תיווצרנה כיתות ל'טובים יותר' ול'טובים פחות'. מעבר לחיסכון הכלכלי שבמהלך, טמון בו גם יתרון חברתי-אינטגרטיבי גדול מאוד, והוא יוביל מגמה של אחדות בציבור הדתי-לאומי בין קבוצות ממעמד סוציו-אקונומי שונה ובין קבוצות בעלות תפיסות תורניות שאינן זהות. ככל שהמוסד יהיה גדול יותר כך הוא יהיה מחוייב לתת מקום למגוון רחב יותר של תלמידים שחשוב שילמדו זה עם זה".