מודה לקב"ה כל יום

"פעם הייתי סוג של אמביציונר כזה, אמרתי שהבן שלי יהיה העיוור הראשון בסיירת מטכ"ל, שהוא יתחתן... לאט לאט הבנתי שיש לו את מסלול חיים משלו" אודי דוידי מספר על הבן המיוחד שלו

חדשות כיפה אריאל הורוביץ 13/12/11 10:32 יז בכסלו התשעב

מודה לקב"ה כל יום
אוריה תדמור, צילום: אוריה תדמור

אודי דוידי עולה על הבמה, מכוון את הגיטרה ובודק את המיקרופונים, הכנות אחרונות לקראת הופעה. הקהל זורם לאטו אל האולם, והכיסאות מתחילים אט אט להתמלא. בשביל דוידי (36), לפחות, לא מדובר בסתם עוד הופעה: בעוד מספר רגעים יתמלא האולם במאות נשים וגברים, רובם חרדים, שבאו להשתתף בכנס "כמוך", הכנס השנתי לקידום איכות החיים של ילדים ובוגרים עם מוגבלות בציבור הדתי, שארגנה עמותת "עלי שיח", בראשותו של הרב חיים פרקל, מחלוצי תחום היחס לבעלי מוגבלויות ופיגור בציבור החרדי. דוידי, זמר מצליח שמאחוריו כבר חמישה אלבומים, הוא אב לילד הלוקה בשיתוק מוחין. היושבים בקהל - הורים דתיים לילדים מוגבלים ובעלי פיגור שכלי - חולקים יחד איתו את אותן חוויות יומיומיות, אותן התמודדויות ואותם משברים.

אודי דוידי הכיר את אשתו לעתיד, לילך, כשהיה בן 15, והשניים נישאו בגיל 20. שנה לאחר מכן נולד בנם הבכור נתן, וכבר בלידתו ברור היה שמדובר בילד לא רגיל. "הוא נולד בשבוע ה-24 במשקל של 700 גרם", אומר דוידי, "זה בערך המשקל של כף היד שלי. אמרו לנו שאין סיכוי שהוא יחיה, שהוא לא יצליח לנשום. עם הזמן גילינו שנתן חולה בשיתוק מוחין, ובהמשך התברר גם שהוא עיוור ושיש לו אפילפסיה. זה לא היה פשוט בהתחלה, לקח לנו זמן לעכל, אבל היום אנחנו מרגישים שזו המתנה הטובה ביותר שקיבלנו מהקב"ה".

(צילום: אוריה תדמור)

לבני הזוג דוידי שישה ילדים נוספים מלבד נתן, ואודי אומר שהמשפחה מקבלת את נתן בטבעיות. "יום אחד היועצת בבית הספר של הבת שלי שאלה אותה איך זה להתמודד עם ילד נכה בתוך הבית. היא ענתה לה ש'מי שאין לו ילד מיוחד בתוך הבית, מפסיד'. זו הגישה שאנחנו חיים איתה. בן אחד מתקלח איתו ביחד, בת אחרת הולכת לקנות איתו בגדים, ובן נוסף לוקח אותו לגן המשחקים. הם חווים את זה כל הזמן, הם איתו".

עלו לך בהתחלה שאלות אמוניות? למה הקב"ה בחר דווקא בך?

"אני מאמין שהורים לילדים כאלה לא נבחרו סתם, הם הסיירת. יש הרבה תפילה לקב"ה עם הילדים האלה, שייתן לנו להצליח בגידול שלהם. צריך בשביל זה המון כוחות, ונתן מביא לנו את הכוחות. כשאתה מקבל ילד כזה, אתה מקבל בעסקת חבילה גם את הכוחות להתמודד. כל חיוך שלו, כל הישג קטן שלו - כשהוא נושם לבד או הולך לבד - נותן לך כוחות. כל הישג קטן כזה היה עבורנו משמעותי יותר מבגידול של כל ילד אחר".

איך החברה שמסביבכם מקבלת את זה?

"זה אף פעם לא פשוט", אומר דוידי. "אחת הבעיות היא שהחברה מקבלת את זה בצורה קשה. אף אחד לא בא ואומר לי: 'איזה כיף לך שיש לך ילד עם מוגבלות'. אנחנו בעצמנו יוצרים את הבעיה, כשאנחנו מתייחסים לזה כאל דבר שלילי. אנחנו מסתכלים על התמונה לא נכון. פעם אחת אחרי הופעה ניגש אליי זוג בוכה, שמסתבר שנולדה להם נכדה במצב מאוד מאוד קשה, והרופאים לא יודעים מה יהיה לה. אמרתי להם: תארו לעצמכם שנשמה של צדיק עליון ירדה לתקן משהו בעולם הזה, ואתם זכיתם להיות אלו שיסיעו אותה כל החיים בכיסא גלגלים כדי להגשים את המשימה הזו. הייתם הולכים על זה? זו הנקודה, להבין שאנחנו עושים דבר גדול".

כיום, נתן בן 15 וחצי, לומד בבית חינוך עיוורים בירושלים, ועד לאחרונה למד בבית ספר רגיל בסוסיא. בבר המצווה שלו עלה לתורה והקריא את הפרשה בעל פה, ובבית הכנסת לא נותרה עין אחת יבשה. "היה לנו חשוב מאוד שהוא יחגוג בר מצווה כמו כולם. אנחנו כל הזמן משדרים לו שהוא חלק מהחברה, אנחנו לא מוותרים לו בשום דבר", אומר דוידי. כמו אביו, גם נתן מבין לא מעט במוזיקה, ומתערב בעשייה האמנותית של דוידי. "כשהוא אומר על שיר שהוא שיר טוב, אני יודע שזה יהיה להיט, וכשהוא לא מתלהב מהשיר, אני יודע שלא קלעתי".

אתם חושבים על העתיד? על גיל 20, על גיל 30?

"זו באמת בעיה", אומר דוידי, "פעם הייתי סוג של אמביציונר כזה, אמרתי שהוא יהיה העיוור הראשון בסיירת מטכ"ל, שהוא יתחתן וכדומה. אבל לאט לאט הבנתי שיש לו את מסלול החיים שלו, ואני שמח בו. זה שהוא קם בבוקר, זה שהוא מחייך, זה שהוא שומע מוזיקה, מבחינתי זה מספיק. אסור לנו להלביש על הילדים האלה את איך שאנחנו רוצים לראות אותם. יש להם את הצורה שבה הם חיים, ואנחנו צריכים לעזור להם, לתמוך בהם. בכלל לא בטוח שאני יודע יותר ממה שהוא יודע. אז אם הוא מאושר, אני מאושר".

בכל הופעותיו מספר דוידי את סיפורו המיוחד של נתן, ומקווה להעביר דרכו מסר להורים נוספים. "אני מקווה שמי שנבחר להיות בסיירת הזו יגיע אליה לא ממקום של הקושי והתסכול והקריסה, אלא מהבנה שקיבלנו מתנה, ואיתה אנחנו צריכים לחיות. פעם אחת התקשר אלינו מישהו ושאל אם אנחנו רוצים לשלוח את נתן לאיזו פנימייה, להוציא אותו מהבית, כי זה יכול לפרק את המשפחה. אני חושב שאסור להסתכל על זה מנקודת מבט של 'זה יכול לפרק את המשפחה'. ברור שההתמודדות היא לא פשוטה, אבל כל החיים האלה הם התמודדות, ואולי כשמקבלים ילד כזה משתבשות לנו התוכניות, אבל אלו החיים. אני לא מבין איך מחלקים את המתנות בעולם הזה, אבל זו המתנה שקיבלתי, ואני מודה לקב"ה עליה כל יום".

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן