לא מזמן סימסתי לחברה, "בואי נעשה תחרות - מה הדבר הכי פעור שאמרו לך בכיתה?"
אז לכבוד פורים, הנה כמה מהרגעים הכי פעורים שעלו בהתכתבות (את הממש גרועים צנזרתי, כי בכל זאת). תלמידים, דעו שה-כ-ל מתועד...
***
תלמידה מבקשת בבוקר שבתחילת שיעור חינוך (שקורה בשעה השביעית) היא תגיד משהו לכיתה. הסכמתי. היא מזכירה לי בערך מאה פעם במהלך היום.
בפתח השעה השביעית היא נעמדת באמצע המעגל של שיעור חינוך: "רק רציתי להגיד שבכיתה הזאת ממש אין תרבות דיון. זה ממש חשוב שתקשיבו כשבנות מדברות ולא תפריעו להן כי ככה הרבה יותר נעים!"
סיימה, חצתה את המעגל לכיוון חברה שלה ופתחה איתה בשיחה אישית לגמרי שנמשכה לאורך כל השיעור.
***
המורה, ידעתי שאת בהריון כי יש לך מלא חצ'קונים!
***
עוד בסידרה:
***
באמצע שיעור, מדברים על שבט לוי.
מורה: מה ההבדל בין כהן ללוי?
תלמידה: לוי זה כל השבט, וכהן זה רק מי שיצא מאהרון.
תלמידה אחרת: או מיי גאד, באמת?! צריך לצאת מהארון בשביל להיות כהן?!
***
יו המורה, איזה חתיך בעלך!
***
או לחלופין: יו המורה, בעלך נראה כאילו הוא יצא מהישרדות...
***
תלמידה נעמדת באמצע שיעור וצועקת, "עוד שבועיים אני הולכת להופעה של נדב גדג' ואני הולכת להציע לו נישואין!"
מורה: אחלה, שבי בבקשה.
תלמידה: המורה את תמיד צועקת עלי בשיעור!!!
***
אה, את בהריון? רגע, תזכירי לי מתי התחתנתם?
***
המורה, אני אעמוד באחורה של הכיתה וכל פעם שהכתב שלך על הלוח יהיה עקום מדי, אז אני אגיד לך ותתקני.
***
הודעת ווטסאפ: המורה, איך את מרגישה? (אחרי שהמורה היתה חולה שלושה ימים)
מורה: ב"ה יותר טוב, נתראה בצהריים.
הודעה חזרה: אה, אוף. אז יש שיעור?
***
את מורה כי לא התקבלת למקצוע אחר?
***
תלמידה יוצאת בתחילת המבחן ואומרת שהיא לא עושה, והמורה יוצאת ומשכנעת אותה להיכנס, חצי שעה אחרי שהמבחן התחיל.
בסוף המבחן המורה מבקשת ממנה להגיש כמו כולן.
תלמידה: פשוט מגעיל איך שאת לא באה לקראת תלמידות. בקושי סיימתי רבע!!!
***
ועכשיו רגע של רצינות.
האמת? רוב המורים לא לוקחים ללב מילה מהדברים שנאמרו למעלה. זה מצחיק ומעלה גיחוך, גם אם לפעמים קצת מריר.
אבל לפעמים אני שואלת את עצמי, בשביל מה לספוג את זה? מי הן בכלל, במחילה?
וזה קצת מזכיר מה זה בעצם חינוך, למה זה חשוב כל-כך. כי כשמדברים ככה בגיל 14, זה נסלח; אבל כשמדברים ככה כאדם מבוגר, זה בלתי נסבל.
חלק גדול מדי מהזמן שלנו כמורים מוקדש לרדיפה אחרי החידוש התורן של משרד החינוך בתחום הבגרויות, וחלק מועט מדי נשאר כדי להשקיע באמת במה שיעמוד מולנו כשהתלמיד יהפוך לאדם עצמאי ובוגר.
תפסתי היום שיש לי שלושה ימים - לא רק בשביל להוריד מסכות ולהגיד "ברוך המן" וכל זה, אלא גם לעשות איפוס מול עצמי, ומול התפקיד שלי. לשחרר את החלקים המעיקים דרך הצחוק, לחייך את הקשיים, ולקדם בברכה את מה שעומד מאחוריהם.
פורים שמח!
הכותבת היא בוגרת התוכנית למצטיינים במכללה האקדמית הרצוג
חינוך לומדים בהרצוג. לפרטים הקליקו >>>