חשבתם שבגרויות זה סיוט? תחשבו איך זה לבדוק מתכונת

שתיים בלילה, ערמת מבחנים וגביע גלידה איכותית להפיג את השעמום. ארבעים תלמידים שפכו על הדף במשך שעתיים כל מה שהם יודעים, עכשיו יש מי שצריך לקרוא את כל זה. וגם מה עושים עם תלמיד שענה תשובה מדהימה לשאלה הלא נכונה?

חדשות כיפה מורה צעירה 20/05/15 18:55 ב בסיון התשעה

חשבתם שבגרויות זה סיוט? תחשבו איך זה לבדוק מתכונת

סוף השנה מתקרב, נופי הטיול הירוקים כבר מזמן מאחורינו ועונת המבחנים בעיצומה. אווירת הבגרויות מחלחלת גם מטה, לכיתות הנמוכות יותר, ויוצרת לחץ שפעמים נדמה שהוא מהמיותרים שיש. ודעו לכם, מאחורי כל כיתה לחוצה מסתתרת מורה שיושבת בשתיים בלילה, בודקת מבחנים וחווה רגע של נואשות כשנגמר לה הדיו בעט 0.4 החדש שלה.

עוד בסידרה:

לפני כמה שנים, עת הייתי תלמידה צעירה ופוחזת, הגשתי פעם מבחן עמוס בקשקושיי ויצאתי מהכיתה בתחושת סיפוק עצמי מופרז. כשקיבלתי את המבחן חזרה הסתבר לי שבאחת השאלות הגדולות עניתי תשובה מבריקה (אם יורשה לי) על מושג מסויים, בעוד השאלה היתה בעצם על מושג שנשמע כמעט אותו דבר אבל מתייחס לתחום אחר לגמרי. לא אלאה אתכם בפרטים, רק אגיד שהמורה הביעה זעזוע עמוק מהטעות המחרידה שלי ושילחה אותי לדרכי עם ציון 58. הייתי כל-כך מאוכזבת שבאותו הרגע אמרתי לעצמי שאם יבוא יום ואהיה מורה, לעולם אפרגן לתלמידיי על תשובה נכונה או יצירתית גם אם הם טועים בהקשר.

ובכן, שעת המבחן הגיעה כשתלמידה כתבה תשובה יפיפיה על רבן גמליאל במקום על רבן שמעון בן גמליאל. הורדתי לה נקודה על הרחפנות אבל היא הרוויחה, וביושר, את מלוא הציון. סגרתי מעגל!

ועכשיו קצת יותר ברצינות, משהו בסיטואציה הזאת של תקופת מבחנים מוציא מהכיתה משהו שלא יוצא בשום סיטואציה אחרת.

זה מגיע מבנות עם קשיי למידה שהמבחנים מציפים בהן את מכלול הפחדים, חוויית הכישלון, והפחד שהערך העצמי שלהן תלוי בזה.

זה מגיע מבנות שחלשות בניהול זמן ומרגישות פתאום איך הימים נוזלים להן בין האצבעות והן נשארות עם הלשון בחוץ.

זה מגיע מהבנות חזקות לימודית וחלשות חברתית, שבמשך כמה שבועות מרגישות שסוף סוף קורה משהו שמוציא מהן את המיטב ומאפשר להן לככב הישר מאזור הנוחות שלהן.

זה מגיע מהכיתה כולה כשמסתיים עוד מבחן וכולן מניחות את העט בתחושה של "הי, עשינו את זה".

ואז מגיע תור הבדיקה.
אני שמה בצד רגע את העובדה שבדיקת מבחנים זו משאבת זמן סיוטית במיוחד. (אחת המרצות במכללה דיברה על זה פעם ואמרה "שמעו, אין לי משהו טוב להגיד על זה, זה פשוט נורא. מה הפיתרון? קופסה גדולה של בן אנד ג'ריז") אבל כשאת מורה ואת יושבת מול מקבץ קטן של דפים מפרי עטה של תלמידה, בכל זאת יש פה איזה מפגש: מפגש שמספר לך עוד קצת עליה, על יכולות הביטוי שלה, על דרכי ההבנה שלה, ולפעמים - אם שאלת את השאלות הנכונות - גם על תהליכי המחשבה שעוברים עליה בשיעור. אני משתדלת מאוד לתת יחס של כבוד למבחנים האלה. לבדוק בעט צבעוני (ולא אדום!), לעולם לא להעביר קו על מילה או משפט, לא לסמן איקסים, לכתוב הערות ותיקונים. כשתלמידה אמרה לי שכיף לקבל מבחנים חזרה כי היא מרגישה שאני משקיעה בהם, זה נתן לי משהו להיאחז בו בשעות הקטנות של הלילה כשערימת המבחנים עוד לפניי.

אז התקופה הזו יש בה עומס ולחץ ולא מעט נאמר על השלילי שבה, ובצדק. ובכל זאת, נראה שיש בה גם לא מעט כוחות של בניין. אם רק ה0.4 הזה יחזור לעבוד...


הכותבת היא בוגרת התוכנית למצטיינים במכללה האקדמית הרצוג
חינוך לומדים בהרצוג. לפרטים הקליקו >>>

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן