הבן יושב בלילות מול המחשב, ובימים - ישן, מה ניתן לעשות?
חינוך ילדים אינו אוסף הוראות הפעלה למכונה. לכן צריך להיזהר משאלות שכביכול מצריכות תשובות 'מרשם'. ראשית, כי התשובה תלויה בהמון גורמים: גיל הילד, אופיו, הסגנון הדתי של המשפחה ועוד. שנית, כי אתגר או קושי בכל תחום, דוגמת שימוש מופרז במחשב, הוא ביטוי קצה המלמד על גישתנו החינוכית הכוללת. לכן, עדיף לראות בדילמה שאנו פוגשים הזדמנות לחשיבה מחודשת על מכלול גישתנו החינוכית-משפחתית. במקרה דנן, הזדמנות לעצור ולשאול את עצמנו שוב: האם אנו מאזנים בצורה נכונה בין גבולות לחופש בחינוך ילדינו? האם אנו יודעים להציב גבולות בצורה ברורה ומוודאים שאכן אנו והם מתנהלים על פיהם? ועוד.
לעצם העניין, עד גיל תיכון ניתן וחובה לקבוע - מתוך דיאלוג עם ילדינו - גבולות (גם) ביחס לשימושי המחשב, וזאת בשלושה תחומים: מה מותר לעשות בו (למשל, יש סוגי משחקים שהם פסולים. כל שכן סוגי סרטים); מתי מותר לעסוק בכך (לא באמצע הלילה. יש לקבוע שעה ברורה שבה המחשב 'הולך לישון'...) וכמובן - כמה מותר להשתמש בו.
למותר לציין, שהכללים צריכים לחול גם על השהות של ילדינו אצל חבריהם. לא ייתכן שנקבע להם מכסה יומית של שעה שבה מותר להם להשתמש במחשב, והם ישתמשו בו משך שעה ואז ילכו לחברים כדי לצפות שם שלוש שעות נוספות...
האם נכון או לא להגביל את שעת החזרה מבילויים בלילות?
הדבר תלוי בגיל הילד. לטעמי, עד סוף התיכון חיוני לקבוע שעת חזרה. ילדים ובני נוער זקוקים לכללים, גם בימי החופש. הטוב ביותר הוא להחליט על הַסדרים יחד אתם. בכיתות הגבוהות יותר, הייתי מציע "גבול נושם". הכוונה היא לסיכום משותף בדבר שעת חזרה קבועה, עת במקביל אנו מעניקים לו שעתיים שבועיות נוספות "ביד". שעות נוספות שאותן יוכל הנער "לנצל" בעת שחשוב לו בכל זאת להישאר בחוץ עד מאוחר. באופן זה יוצרים גבול ובו זמנית מעניקים חופש ושיקול דעת בתוך הגבול.
יחד עם זאת, אני מציע לא להיגרר לעמדה שבה אנו בעיקר עסוקים בגבולות ובהגבלות. אל לנו לעסוק רק ב"סור מרע", ויש להשקיע הרבה, ואולי בעיקר, בטיפוח ה"עשה טוב". ראוי לחשוב מה אנו יכולים לעשות כדי לעודד את ילדינו, כולל אלה הבוגרים, ליטול חלק בהתנדבות, בתפילה במניין, בלימוד תורה, בעשייה חיובית בונה מסוגים שונים ועוד. כאן נוכל להיעזר לעתים בהורים נוספים לילדים בני אותו גיל. ככל שנשכיל ליזום יחד מניין או שיעור עם מדריך כריזמטי; ככל שנשכיל לסייע מאחורי הקלעים בארגון התנדבות קבוצתית של בני גילו - כך ייטב לכולנו.
כמובן, אסור להשאיר את ההתנדבות רק באחריותם של תנועת הנוער או הקהילה. מומלץ מאוד לצאת יחד, כמשפחה, להתנדבות. יציאה כזו, אפילו פעם או פעמיים בכל הקיץ - יוצרים חוויה מכוננת. אפשר גם להזמין בני דודים או שותפים אחרים להצטרף להתנדבות המשפחתית.
בקיצור, דווקא אנו נדרשים לגלות 'ראש גדול' כדי לראות מה ואיך ניתן ליזום על מנת שהקיץ יהיה תקופה בונה ומקדמת לילדינו.
ככל שהסכנות בחוץ גדלות, כך גוברים החששות ואפילו החרדות של חלק מההורים מפני החופש. הגענו למצב שבו חלק מההורים ממש סופרים את הימים עד לסופו. מה עושים?
אכן, יש סכנות וצריך מראש להיערך אליהן בצורה מושכלת. אך בעיקר צריך "לשנות ראש". לא לראות בהדגשה את הסכנות, אלא בעיקר את ההזדמנויות. לפנינו תקופה שעשויה להיות שעת רצון לבניין הקשר עם ילדינו (גם הבוגרים!); תקופה שבה ניתן להשקיע במשפחה, עת הילדים פנויים יותר, בלי עוּלם של בית הספר, שיעורים וחוגים. נכון, עדיין אנו יוצאים בבוקר לעבודה, אך מודעות להזדמנות הטמונה בחופש הגדול תסייע לנו להחליט להשקיע יותר בבניין המשפחה, ביצירת חוויות משפחתיות משותפות (לאו דווקא יקרות! גם פיקניק ומשחק כדורגל משפחתי הם נפלאים). החופש הוא זמן מצוין ל'יציאה' של שני ההורים עם כל ילד לחוד, והוא זמן נפלא לנסיעה לטיול משפחתי קצר (בלי ארוחה במסעדת יוקרה בסופו). אף ערב המוקדש למשחקי קופסה או לצפייה משותפת בסרט בעל משמעות הוא חוויה בונה, שיכולה לסייע להפוך את החופש המשפחתי למשהו בונה גם בתחום הלכידות המשפחתית. יחד, אפשר להפוך את החופש לגדול.
הרב יונה גודמן הוא המנהל החינוכי של רשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא