אחרי הטור הקודם התקבלו כמה בקשות לטור המשך שמגלה את הסוד - כלומר, לא רק "צריך להתחדש", אלא "איך מתחדשים".
ובכן, אתחיל ברציונל.
נכון לכתיבת שורות אלו יש שלושה שבועות לסיום שנת הלימודים. זה פרק זמן קלאסי ל"הישרדות", כלומר לתחושה שאמנם מיציתי את השנה הזאת, אבל שרק צריך למצוא דרך להעביר את הזמן עד שזה נגמר, וקדימה לחופש הארוך והמבורך.
הבעיה בהישרדות היא שהיא הופכת מהר מאוד לשיטת פעולה, ולא רק רגע לפני סיום. מי ששורד ממוקד אך ורק במטרה הקרובה - זו שתעזור לו לעבור את השעה הקרובה, היום הקרוב, השבוע הקרוב. מי ששורד לא פתוח לתהליכי עומק ולא מוצא את הכוח הנפשי להגדיל ראש ולעשות כל דבר שהוא טיפה מעבר לנדרש. מי ששורד נמנע מאפקטיביות ומעבודת צוות. ובעיקר - מי ששורד נשחק. הרי להיות בהישרדות תמידית זה מתיש, סיזיפי, ומאוד מאוד לא כיף. אז המטרה שלי, עם סיום השנה הזו, היא להפוך משורדת - למנצחת.
כשהרגשתי שאני מתחילה "לשרוד" שאלתי את עצמי, מהו ההיפך מלשרוד? ועניתי לעצמי כמה תשובות, שבראשן: להיות אקטיבית ולא פסיבית, לקבל החלטות ולא לחכות שהן יתקבלו, לייצר מציאות ולא להיענות אליה, ליהנות מהעבודה שלי ולא לחכות שהיא תסתיים. התשובות האלו הפכו להיות המטרות שלי, ודרכן ניסיתי להכווין את עצמי לשינויים שאני צריכה לעשות.
כל מורה הוא שונה, וכל כיתה היא שונה, והאתגרים של כל אחד מאתנו הם שונים. הכיוון הכללי נכון לכולם, אבל התשובות, הכלים והמעשיים והמסקנות - אינדיווידואליים. לכן, אשתף מעט במסקנות האישיות שלי בתקווה שהם אולי יהיו לעזר. אגב, למגיבים העוקצניים שאמרו ש"כולם נשחקים אבל לא לכולם יש את הפריבילגיה הזו שנקראת החופש הגדול", אתם צודקים ויש שתי אפשרויות: או שתעשו הסבה להוראה, או שתראו שהדברים שנכונים להוראה נכונים לא פחות לכל תחום אחר.
עוד בסידרה:
אז לשירות הציבור - כמה נקודות נבחרות:
הכנת שיעורים - זה הפך להיות הסיוט שלי. השיעור התנהל כמו שצריך, הבנות בעניין, יש התחלה ואמצע וסוף, אבל אני כמעט נרדמת תוך כדי דיבור... משעמם לי.
אז את כל המערכים שלי הקפאתי, והתחלתי ליצור אותם מהתחלה. בכל שיעור ושיעור שאלתי את עצמי, מה מעניין בשיעור הזה? מהי הנקודה המשמעותית שאפשר לצאת איתה, מעבר לחומר הנלמד? איזה דיון חשוב אפשר לעורר סביב הנושא הזה? (סיפרה לי חברה שהיא לימדה באחת הכיתות את הפרק על בנות צלפחד, והפכה את זה למערך של שניים-שלושה שיעורים על מעמד האישה בתנ"ך, מדוע אין לה זכויות ירושה וכו'. מרתק!) פתאום השיעורים חזרו להיות קצת יותר ממוקדים, וקצת יותר מעוניינים עבורי: חתרתי לנקודה שרציתי להגיע אליה. הנקודה היתה חשובה, וזה הדליק בכיתה שלי איזו "אש" קטנה...
שיחות אישיות - הבנתי שהפכתי לפסיבית בשיחות האלה. במקום ליצור את השיחה, חיכיתי שהבת מולי תגלגל את התחושות והרגשות שלה, והגבתי להן כמיטב יכולתי.
במקום זה, עברתי על רשימת הבנות בכיתה. שאלתי את עצמי מה הייתי רוצה שכל אחת מהן תעבור בשבועות הקרובים. מה יש לי לומר לה, האם יש לי למה להסב את תשומת לבה... מיקדתי לעצמי, בתור התחלה, 4-5 בנות שעוד רציתי לעבור איתן תהליך במהלך השנה, ויזמתי עם כל אחת מהן שיחה. עם אחת דיברתי על הקושי בבית ואיך מתמודדים בחופש; את השניה ניסיתי להוביל להבנה שיהיה לה טוב יותר לעבור מגמה; את השלישית לקחתי הצידה ובלב הולם אמרתי לה שכבר תקופה ארוכה אני שמה לב שמשהו לא כשורה איתה, ושאני דואגת לה, מה שפתח שיחה ארוכה...
תהליך כיתתי - מיקדתי לעצמי נושאים ספורים שאני רוצה לגעת בהן עם הבנות לפני החופש. במקום להמציא על המקום שיעור חינוך בבוקר שלפני, הכנתי נושאים שידעתי שיגעו גם בהן, וגייסתי חברות יצירתיות שיעזרו לי לחשוב על דרכי העברה. כך יצא שדיברנו על אלכוהול, על יחסי בנים-בנות, על שירת המסגרת הדתית גם בחופש, והיד עוד נטויה. במקביל, קבענו יחד ככיתה מטרות שאנחנו רוצות להגשים לפני סוף השנה (ערב כיתה באחד הבתים, גמד וענק ביום התעודות, יום כיף כיתתי בשבוע האחרון וכו') ולכל מטרה התנדבו אחראיות, כך שגם הן נמצאות עדיין בבאזז של התרגשות ועשיה.
עבודת צוות - פה היתה הנקודה המאתגרת באמת. לא היה לי כוח. לא היה לי כוח ליצור רעיונות חדשים או להגיב בהתלהבות לרעיון של מישהי אחרת (שדורש ממני לעבוד קשה), ולכן לקחתי על עצמי משימה אחת: להגיד להכל כן. צריך אחראית ליום טיול? בשמחה. מי יכולה לארגן סדנאות בנושא כלשהו? אני. את יכולה לקפוץ לאולפנה היום בערב לוודא שהשמיניסטיות מצליחות להתקדם בחזרות? בטח.
בהתחלה, עם כל הסכמה שבפה קיללתי את עצמי בלב ולא האמנתי שזה קורה לי. אבל היתה לי מטרה - להפוך לאקטיבית - ובאורח פלא, זה מה שקרה. הפכתי למעורה יותר, הייתי הכי פעילה בישיבות צוות (שאלתי תמיד מראש מה נושא הישיבה כדי להגיע מוכנה), לקחתי על עצמי עוד ועוד משימות ווואלה, נהניתי.
אז לסיכום, נכון שכתבתי פה נקודות אישיות שלא בהכרח יהיו רלוונטיות לכל הקוראים. אבל זה הכיוון הכללי, ולי הוא עזר. העיקר שכל אחד ימצא את הדרכים שבהן הוא מתחדש, יוצר, פועל - ומנצח.
הכותבת היא בוגרת התוכנית למצטיינים במכללה האקדמית הרצוג
חינוך לומדים בהרצוג. לפרטים הקליקו >>>