גם אני תלמיד ישיבה במגמת אמנות ולא מתבייש בזה

באולפנות ובתיכונים לבנות דתיות, מגמות האמנות, היצירה והמחול הן דבר שבשגרה. בישיבות ובתיכונים לבנים לעומת זאת, גם תלמידים בעלי כישרון אמנותי מוצאים עצמם במגרשי הכדורגל ובמעבדות לביולוגיה. אלא שמתחת לפני השטח צומחים במוסדות החינוך של המגזר ציירים דתיים שלומדים במגמת אמנות - ולא מתביישים בזה. נדב טייטלבאום ואביתר בן זקן הם רק שניים מתוך התיכוניסטים הדתיים שמצליחים לשבור את הסטיגמה.

תאמינו או לא, אבל בשעות הפנאי של אביתר בן זקן, תושב מעלה אדומים שלמד בתיכון הדתי הימלפרב בירושלים, ונסע למוזיאון ישראל כל שבוע על מנת לצפות ביצירות האמנות המוצגות שם. "אמנות זה דבר משחרר. אתה נכנס לעומק שלך, לרובד הפנימי שלך ולומד כיצד לבטא את זה על קן של ציור" הוא מסביר "אם תשאל כל ילד בגיל צעיר הוא יגיד לך כמה הוא יצירתי וישמח להראות יצירות שלו, אבל איכשהו, כשאנחנו גדלים אנחנו מאבדים את זה. אני חושב שזה ממש סותר את אורח החיים שלנו כאנשים דתיים, הרי התורה עוסקת בפנימיות ורוח האדם, תפילה נוגעת ברבדים עמוקים כך שזה אמור להיות הפוך. אני חושב שיש משהו במערכת החינוך הדתית שמכבה את זה".

אחת מיצירותיו של אביתר עמדה השבוע לתצוגה, בתערוכת מגמות האמנות של החמ"ד לצד עשרות יצירות אמנות של בנות אולפנה מרחבי הארץ. אביתר לקח את היצירה "גרוניקה" של פיקאסו, המדברת על טבח העיר גרוניק בספרד על ידי הנאצים, והפך אותה ליצירה המביעה את ניסיון חיסול היהדות על ידי הנאצים. "היצירה נולדה סביב הטיסה שלי לפולין שהשפיע עלי מאוד. עבדתי עליה שבוע שלם משבע בבוקר עד מאוחר מאוד בלילה בליווי של המורה שלי" הוא מספר.

(צילום: מתוך חוברת תערוכת מגמות אמנות בחמד)

אביתר אינו היחיד שעוסק באומנות, גם נדב טייטלבאום מאורנית, עד לא מכבר שכנו של שר החינוך, מישיבת בר אילן לאומניות ומדעים בתל אביב, הציג את יצירתו בתערוכה. "על היצירה שלי עבדתי במשך כמעט שנה והבעתי שם תחושה של חוסר זהות על ידי הסתרת הפנים שיוצרת ניכור, כי הפנים מייצגות את הזהות שלנו", מסביר נדב את מה שעומד מאחורי יצירתו.

נדב, מדוע בחרת ללמוד במגמת אמנות? לא כל כך אופייני לתלמיד בישיבה.

"תמיד ציירתי ואני מאוד אוהב לצייר. יש כאלה שמכנים זאת תחביב אבל אצלי זה הרבה יותר מזה. התחלתי ללמוד עכשיו בישיבה בעתניאל וגם לכאן הבאתי 'כן' ציור עם צבעים ואני מצייר בזמן המועט שיש לי מעבר ללימודים. אמנות היא כלי שאני אוהב להשתמש בו להביע דברים שמילים לא מספיקות כדי להביע אותם. אמנות מאפשרת לחשוף דברים שקשה לדבר או לכתוב עליהם אך באמצעות ציור זה אפשרי וגם יפה".

(צילום: מתוך חוברת תערוכת מגמות אמנות בחמד)

נדב ואביתר, אתם חושבים שציור ואומנות זה עיסוק לנשים? זה היה חלק מהשיקולים שלכם לפני הבחירה במגמת אמנות?

"זה נכון שלבנים פחות יוצא לעסוק באמנות ובטח במגזר שלנו" פותח נדב ומסביר כי "זה מגיע ממקום טבעי, בנים פחות נוטים לחשוף רגשות ולהיפתח ואמנות היא דרך שאני חושף את עצמי וזה לא מובן מאליו בקרב בנים. אני חושב שבמגזר שלנו יש אפילו פחות אמנות כי יש הרבה עניין להיות מאוד גברי, להיות לוחם בסיירת הכי מובחרת. לא היו לי התלבטויות ולא הייתה לי בעיה שייחסו אלי נשיות. היה נראה לי מאוד ברור. הגעתי לישיבה בגלל האפשרות ללמוד אמנות".

"אני מסכים עם נדב, נשים יותר רגשנית בדרך כלל ויותר מתחברת למקום הזה ומצליחות לבטא רגשות ואילו לגבר זה הרבה יותר קשה" אומר אביתר ומודה כי "אצלי באמת, הצד הזה של הדמיון והרגש חזק יותר ביחס לאוכלוסיית הגברים. בהתחלה זה היה נראה מוזר אבל היום כשאני מגיע לשכונה במעלה אדומים החבר'ה מתלהבים מזה מאוד. אני חושב שצריך להפסיק את השעבוד הזה לחברה שאם כולם עושים משהו אז גם אני עושה. במכינה "עצם" בה אני לומד כיום מדגישים כל הזמן את החשיבות של ההבנה הפנימית של מי שאתה ועל הדרך האישית שלך. אם יש לך דרך מיוחדת, אם היא עוברת במגמת אמנות או פיזיקה זה לא משנה, חשוב שתלך בה כי זה מי שאתה".

(נדב טייטלבאום )

"אני חושב שהחברה הדתית מפסידה כי אמנות זה כלי חשוב שמפתח יכולות חשובות" מוסיף נדב, "הייתי רוצה שלתלמיד שיש בו רצון לצייר ולהביע את עולמו הפנימי ידע שיש לו מגמה בבית הספר לעשות זאת וכלי להשתמש בו ולא יחוש מבוכה בכך שהוא עוסק באמנות. שיכתוב שירה ויצייר ולא ירגיש שהוא מוכרח לשחק כדורגל. אפשר לבטא את עצמך באמנות וזה בסדר גמור גם אם אתה גבר. אני אישית לא הרגשתי את זה אבל אני מכיר כמה שדווקא כן".

לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il