היום, בשנת תשע"ב, התורה רלוונטית מתמיד - כך אומר לנו הרב צפניה דרורי, רב העיר קריית שמונה וראש ישיבת ההסדר בעיר. לפני כארבעים וחמש שנים, בעידודו של רבו, הרב צבי יהודה קוק, עלה הרב דרורי לקרית שמונה, הקים בה את ישיבת ההסדר וייסד שיעורי תורה רבים באזור הגליל העליון; על הפירות - הצימאון הגדול לתורה שקיים בצפון הארץ, כמו גם ברחבי המדינה כולה - הוא יכול רק לשמוח.
לקראת חג השבועות שוחחנו עם הרב דרורי - על מעמדה של התורה שבמקומות מסוימים 'מתמסחרת', על ישיבות ההסדר והלימוד הישיבתי, וגם על הצימאון. "עם ישראל נמשך יותר ויותר לתורה, אין לי שום ספק בכך", הוא אומר, "מאז מלחמת ששת הימים, וביתר שאת אחרי מלחמת יום כיפור, התורה כובשת את כל האוכלוסיות".
הרב דרורי, האם גם אתה מרגיש בשנים האחרונות שהתורה מזוהה אצל רבים כמשהו שקשור ל'מסחרה', לכסף; לפעמים גם לתעשייה לא כל כך ישרה?
צריך קודם כל לדייק, להיזהר מאוד מהכללות, ולבחון כל מקרה לגופו. ככלל, ברור שלא יכול להיות שיהודי יראה במדינה גוף שמותר להפר את דברו. 'דינא דמלכותא דינא' נאמר על שלטון של גויים, קל וחומר לגבי ממשלה יהודית בארץ ישראל, שקיומה תלוי בכספים שמגיעים אליה. אבל מעבר לאיסור ההלכתי הפשוט של גניבה, פשוט וברור אצל כל מי שמתחנך באוהלה של תורה שדרך ארץ קדמה לתורה. מוסר ויושר מהווים הקדמה לתורה, ובלי יושר פנימי של האדם אי אפשר להגיע לתורה. המוסר הטבעי והיושר הם הבסיס שבלעדיו אי אפשר.
ובכל זאת, אי אפשר להכחיש שיש, למרבה הצער, ישיבות ורבנים שמתנהלים בדרכים האלה.
אני כופר בדבר הזה. כל מי שקרוב לעולמה של תורה לא יכול להגיד שהוא מוצא את זה שם. אני לא רואה את זה - לא בישיבות שאני מכיר, ולא בישיבות שאני לא מכיר. אם יש רבנים שזה מצוי אצלם, מדובר בדיוטה התחתונה, בשוליים. ראה מיהם האנשים הבולטים בעולם התורה: הרב עובדיה יוסף והרב אלישיב; האם באים בחשדות כאלה כלפיהם? מדובר בענקי הדור, שחיים בשיא הצניעות, בארבע אמות שכולן רק טהרה וקדושה. במקום שיש קדושה ותורה, שם יש מוסר וצדק; במקום שיש דברים חיצוניים, אפשר למצוא גם מסחרה ותופעות שליליות אחרות.
אתה עומד בראש ישיבת הסדר גדולה, שמושכת אליה תלמידים רבים בכל שנה. אך בשנים האחרונות קמו מסגרות אחרות, מתחרות - מכינות קדם צבאיות, שנת שירות, ישיבות מסוג אחר. האם אתה מרגיש שהמיינסטרים עדיין בוחר ללכת בסוף כיתה י"ב לישיבת הסדר?
בוא נדבר על המציאות: ישיבות ההסדר מגייסות בכל שנה את הכמות הגדולה ביותר של בוגרי הישיבות התיכוניות, וחלק מן התיכונים הדתיים. הרוב הגדול עדיין הולך לישיבות ההסדר. כמובן שישנם בחורים - לפחות שליש מהנוער הדתי - שמלכתחילה נמצאים במסגרת שלא מעודדת לימודים בישיבה, אך המיינסטרים עדיין הולך לישיבות הסדר. כמובן שהליכה למכינה איננה דבר פסול; המכינות תורמות הרבה מאוד, ולא כולם מסוגלים להשקיע שנתיים נוספות אחרי הצבא ללימוד תורה. אין חיסרון בכך שישנם כאלה שבוחרים ללכת לצבא לשלוש שנים מתוך חיבת הצבא והשליחות הלאומית, אך אם הציונות הדתית לא תצמיח שכבה שממשיכה ללמוד, לא יהיו לנו תלמידי חכמים בישראל, ולא יהיה את הכוח שידריך ויוביל את מערכות החינוך ואת העולם הערכי שלנו.
והנוער שמגיע היום לישיבות הסדר - האם צורת הלימוד בישיבה עדיין מתאימה לו? האם הבחורים מחפשים משהו אחר, שונה מהלימוד הישיבתי הקלאסי?
אני חושב שההגדרה קצת יותר מורכבת. בוודאי שאי אפשר לחנך את הנוער כיום רק על לימוד גמרא. לנוער יש בעיה גדולה עם השקפת עולמו ועם אמונתו, ואם לא נפתח את אמונת הדור, הנערים לא יחזיקו מעמד אל מול הפייסבוק ושאר הפיתויים. אם לא נרומם את רוחם בקדושה, הם לא ימצאו שום טעם בלימוד. אבל צריך לומר בצורה ברורה: מטרתה של הישיבה היא גם לרומם את רוחו של התלמיד בלימוד אמונה, אך גם להעמיק אצלו את השקידה ואת לימוד הגמרא. השקידה בישיבות שלנו היא גדולה מאוד, כמו גם ההישגים - שלא היו מביישים אף ישיבה בליטא. אהבת התורה והשקידה אינן נחלת העבר; הן מצויות אצלנו וברחובותינו. היום כבר נפוץ לראות בחור שהולך ברחוב עם חולצת טריקו ומכנסי ג'ינס, אחד שבמבט חיצוני לא נראה כמו הלמדן הגדול ביותר, אך בבית המדרש הוא יושב יומם ולילה, עמל, חוזר ומשנן.
במשך שנים דיברו על כך שהבחור הזה, עם מכנסי הג'ינס והטריקו, לא כל כך מתחבר ללימוד הגמרא. האם אתה חושב שהמשבר הזה מאחורינו?
משבר לימוד הגמרא עדיין לא לגמרי מאחורינו, לא בישיבות התיכוניות ולא בישיבות ההסדר. להבנתי, המשבר הזה לא נובע מחוסר מוכנות של הבחורים ללמוד, אלא דווקא מהאיכות של אלו שמלמדים אותם. אם ראשי הישיבה מכניסים את הבחורים אל לימוד הגמרא מתוך אמונה גדולה ושאר רוח, אפשר לראות שהבחורים עמלים וקוצרים את ההישגים.
ובישיבות התיכוניות?
כאן המצב מסובך יותר. הישיבות התיכוניות נמצאות במאבק קשה מול הרחוב, כיוון שהתלמידים שבאים אליה מגיעים לא פעם מבתים שבהם ההורים מעדיפים את לימודי החול ואת יחידות הלימוד התיכוניות על פני לימודי הקודש. כתוצאה מכך, הילד מצפה שהישיבה התיכונית תעניק לו אפיקים תיכוניים יותר, ופחות מעוניין במה שיש לתורה להציע. גם כאן, אם יש ר"מ שמשקיע את כל כולו בתלמידים, אוהב את הלימוד ומדביק אותם בו, התלמידים מגיעים לישיבת ההסדר כשהם כבר קשורים לגמרא ואוהבים אותה; אך יש מקרים שבהם החורבן שנעשה בשנות הישיבה התיכונית לא נרפא. אצלנו, בישיבה בקרית שמונה, אנחנו יכולים לזהות אצל התלמידים מיהו הר"מ שלימד אותם בישיבה התיכונית.
בשנים האחרונות ניתן להצביע על התעניינות גוברת אצל הציבור החילוני בכל מה שקשור בתורה וביהדות: פסטיבלים וימי עיון, מכינות ואפילו ישיבות חילוניות. איך אתה רואה את התופעה?
אני מכיר את התופעה הזו מהיום הראשון שהגעתי לגליל העליון. יש כאן ציבור גדול שרוצה ללמוד תורה בדיוק באופן שבו אנו לומדים; אנשים שמשתוקקים ללמוד, ואנחנו מחויבים לפתוח להם את הדלת. גם את הישיבות החילוניות אני מכיר, אמנם לא מספיק, אך מהתרשמותי, מדובר באנשים שדווקא דרך הלימוד הזה מצליחים להתחבר לתורה. בעיניי, חיבור כזה לתורה הוא בוודאי חיובי יותר מריקנות בתורה. אני שמח מאוד בתהליך הזה, אבל אני מברך על המוגמר.