למה בעצם מורה זקוק לתואר שני?
"בשלב כלשהו בדרכו של כל מורה, יש שחיקה גבוהה מאוד. ובדרך כלל מורים רוצים לפתח כיוון, לראות את 'הקריירה השנייה' שלהם. ובמקום הזה התואר השני פותח כיוונים ממוקדים יותר בהוראה. לדוגמא, מורה בעל גישה אישית לתלמידים יכול ללכת לתואר שני בייעוץ. יש פה תחום נוסף שאפשר להיכנס אליו.
התואר השני לא נועד להוסיף ידע, כי מקורות הידע פרושים לפני המורה, וכיום, הם פרושים ביתר שאת לפני תלמידיו. אלא הוא נועד להקנות דרכי הוראה מתקדמות וכלים טובים יותר מאלה העומדים לרשות המורה כרגע. בנוסף, הוא נועד מאפשר למורה ללמוד על הנושאים בהם הוא עוסק, בהיבט ההוראתי שלהם. מטרת התואר השני היא לפתוח אפיק נוסף, שיכול להיות קריירה נוספת, ויכול להיות שינויים בתוך הקריירה הנוכחית. כיוונים חדשים שגם ימנעו שחיקה, אבל גם יהיו גורם עניין עבור המורה".
"מורים רוצים אתגר לימודי"
"אדם רוצה, ברבות הימים, להמשיך להיות לומד. לא לעבור מהמקום הלומד לזה שרק מלמד, ולהישאר כך לאורך שנים, אלא להמשיך ולקבל. לא עוד לקבל ידע, אלא במובן אחר; אדם רוצה שיפתיעו אותו, יעניינו אותו, 'יזרקו אותו' למחוזות לימוד והוראה שלא הכיר, למשהו שונה. או בפשטות - שיאתגרו אותו. אתה ממש רואה את הדרישה הזאת מהסטודנטים, ועבור זה הם מוכנים לעבוד".
מה הקשיים במהלך לימודי תואר שני?
"יש 'מס' אותו צריך מי שעושה תואר שני לשלם למל"ג, וזו הכניסה לתחום המחקר האקדמי. הדרך אל התואר עוברת בצורך להיות בקיא בכל מה שקשור למחקר בתחומים האקדמיים, ולא רק בתחום ההוראה המעשית, קורסים ניהוליים וכדומה. ובנושא הזה יש שתי גישות: אפשר להתייחס לצורך המחקרי כ'תיק' שנפל עליי, ולהתנהל בהתאם, להשלים את חובות הסטטיסטיקה, הראיונות ושאר המטלות, ולראות את הכל כמשהו שצריך לעבור. הגישה השנייה באה ואומרת: יש לי הזדמנות להביא לעולם משהו חדש. אני מורה כבר 10 או 15 שנים, קצת שחוק, קצת עייף, מכיר את המערכת, והנה אני מקבל מקום ליצור משהו משלי, ולהנחיל אותו הלאה במערכת, ובעזרת ה' זה יתפתח. אני אומר לסטודנט: אל תכתוב 'חידוש', תכתוב תכנית לימודים, תהפוך את היצירה שלך לדבר יישומי, שהמערכת תוכל ליהנות ממנו".
איך המורה יכול גם ליצור עבור ההתפתחות שלו וגם לעבוד עבור המערכת?
"אני חסיד של השיטה שאומרת כך: כאשר תלמיד רואה לנגד עיניו מורה, שדרך העבודה שלו היא להקנות ידע, והוא פועל ומתנהל מכוח האינרציה, כמצוות אנשים מלומדה, התלמיד יקבל ממנו - במידה מסוימת. אבל כשתלמידים רואים שהר"מ או המחנכת שלה או המורה הולכים ולומדים לתואר שני, כשיש למורה תאוות ידע, תאוות התמודדות, כשהמורה שואל את עצמו: "איך אני מתפתח ומשתדרג", כשזה נמצא על הפנים של המורה - זה יעבור גם לתלמיד בכיתה, וזה יהיה הבדל של שמים וארץ.
ואני מאמין ששתי השיטות הללו כרוכות זו בזו - אם המורה מתחדש, גם המערכת מרוויחה. המערכת כולה מצליחה להתחדש ולהתרענן. יש כמובן גם הרבה מה ליצוק לתוך המערכת, כדי שהיא תאפשר לבוא וליצור יצירות חדשות. האתגר של המערכת הוא לאפשר את היצירה הזו ולא להישאר מקובעת".
שיעור מתמטיקהצילום: shutterstock
איך מורה בוחר מה ללמוד לתואר שני? איך בוחרים מה מתאים לכל אחד?
"מצד אחד אפשר לצפות ממורה להתרחב בתחומו שלו, כלומר מורה לתנ"ך ילמד תנ"ך ומורה למתמטיקה ילמד מתמטיקה. מצד שני, היינו שמחים שמורה יבחר תחום אחר משלו, במטרה להעשיר, להיזרק לעולמות אחרים, להתפתח. אצלנו - במכללה ירושלים - פיתחנו שאלון המיועד בדיוק למי שמתלבט מה ללמוד. מי שיענה על השאלון הזה - יגלה מה מעניין אותו. המורה יגלה לקראת מה הוא רוצה ללכת.
בהרבה מאוד מורים יש כוח יצירתי. אבל הכוח הזה חבוי, כי מורה צריך כל יום להגיע בבוקר לתפילה, להחזיק את הכיתה, להתמודד עם מבחני מיצ"ב, עם זכאויות לבגרויות, עם תכניות הלימודים שמוכתבות לו, עם שגרת החיים השוחקת. היום-יום לא מאפשר לו לבטא את הכישרונות שלו.
פתאום אומרים לו; בוא תלמד לתואר שני, יום בשבוע - אצלנו במכללה זה אפילו חצי יום, אחר הצהריים אחד בשבוע - ותזרוק את עצמך למשהו אחר. הכישרון החבוי הזה יעלה אל פני השטח. ברגע שזה קורה, מתחיל תהליך מאוד יפה שאנחנו רואים אותו יום יום; אצלנו במכללה יש חצי חרדים וחצי דתיים-לאומיים, ואתה רואה פתאום איך נפתח עבורם עולם שהם לא הכירו, לא משנה מאיזה מגזר הם באו, לא מהצד הקהילתי בו הם חיו כל הזמן, לא מהצד התורני ולא מהצד ההוראתי שלהם כמורים, במסגרת בה הם מלמדים. פתאום הם נחשפים למשהו אחר ושונה. אני לא מדבר על משהו אחר במונחים של אקדמיזציה, ביקורת המקרא או דברים כאלה, הפוך מזה - בתוך המסגרת התורנית, נפתח עבורם משהו אחר. לדוגמה, רק כדי לסבר את האוזן, פיתחנו קורס מסוים בתושב"ע - 'ביבליותרפיה של מדרשי אגדה'. אתה רואה מה קורה לסטודנטים, פתאום עולמם נפתח ומשתנה. ואני בטוח שמחר בבוקר, כשיגיעו לאגדתא, מדרש אגדה או תוספתא בשיעור שלהם, זה ייראה שונה, השיעור יהיה אחר".
מה המקצוע הכי מבוקש בתואר השני?
"התואר השני הכי מבוקש היום בארץ, בהוראה, הוא דווקא ניהול. ולמרבה הפלא, וזה נתון שאני עומד מאחוריו, אמנם זה התואר הכי נחשק, אבל בשורה התחתונה חסרים המון מנהלים. המון אנשים רוצים ללמוד ניהול בחינוך, בכל מיני מסגרות, אבל בשורה התחתונה, כשאתה מגיע למכרזי הניהול - אין מנהלים, ובפרט בציבור הדתי לאומי. חסרים הרבה מאוד מנהלים ומועמדים לניהול. אפשר לומר שהמילה ניהול היא מילה קורצת, אנשים לומדים ניהול כי זו מילה מושכת, אולי יש להם איזו מחשבה או תכניות לעתיד, אבל כשזה מגיע לתכל'ס - יש איזה פיק ברכיים. לפעמים זו מחשבה על הזמן המוקדש למשפחה, לפעמים אדם רואה את המנהל או המנהלת בבית הספר של ילדיו ואומר לעצמו - מה לי ולצרה הזו.
לכן, התואר השני בניהול מערכות בחינוך אצלנו במכללה הוא לא רק פותח, אלא יישומי. הסטודנטים מתנסים בסימולציות בניהול, ממש נכנסים לחדר המנהל ויושב מולם שחקן, שמגלם מורה/הורה אלים/תלמיד מיוחד/מפקח ועוד, והם מתנסים בניהול ממש משולחן המנהל, עם צילום של הסימולציה ולאחר מכן ניתוח אקדמי שלה. וגם שאר הקורסים, שקשורים לעיצוב זהות ניהולית. אנחנו מאמינים לא במה שמכונה 'ארגז הכלים של המנהל', אלא שמים דגש על כיוון אישי; מאיזה מקום אני רוצה את הניהול, למה זה חשוב לי, איזו משמעות אני נותן לעניין. כך נכנסים לתפקיד בצורה הרבה יותר מלאה".
הרב ד"ר שמוליק שנהב הוא מנהל התואר השני במכללה ירושלים, קורס מנהלים של אבני ראשה במכללה ירושלים, ובימים אלו מקים יחד עם ראש מינהל החמ"ד, הרב ד"ר אברהם ליפשיץ, את המרכז למנהיגות של החמ"ד
ב2.6.19 כח אייר. יתקיים יום פתוח במכללה לפרטים נוספים