כיצד ניתן למנוע מעשי טבח כמו בפלורידה?

כולנו מנסים לחנך לערכים ולמערכת חוקים של אסור ומותר. הרב רונן בן דוד מנסה לשרטט את השלבים שבהם ניתן לעשות זאת גם במצבים שבהם המציאות הקשה מכה והקרקע נשמטת מתחת רגלינו

חדשות כיפה הרב רונן בן דוד 19/02/18 11:14 ד באדר התשעח

כיצד ניתן למנוע מעשי טבח כמו בפלורידה?
חינוך לערכים גם בתנאי משבר. הרב בן דוד, צילום: באדיבות המצולם

בין חזון למציאות קשה – על חינוך וערכים בזמני משבר

כל תרבות בונה לעצמה מערך חינוכי רחב. רובו קורה בבית, חלקו בבית הספר וחלקים אחרים פשוט נמצאים בחלל האוויר. כל תרבות בונה לעצמה ערכי יסוד של נכון ולא נכון, מותר ואסור ואמת ושקר. כל אלה קשורים לחזון הבסיסי באותה תרבות. 'חינוך' אינו מושג שעומד בפני עצמו. המושג הנכון יותר הוא 'חינוך ל...'. למה אנו מחנכים? למושגי היסוד של ה'אני מאמין' התרבותי שלנו. מתי הכי קשה וגם הכי חשוב לחזור לחזון? כשהמציאות מכה על פנינו ונראית רחוקה מאוד מהחזון. דווקא בנקודות בוערות אלה, כשהקרקע נשמטת תחת הרגליים והלב נקרע מבפנים, דווקא אז מתגלה כוחם של אנשי החינוך.

כרב וכמחנך, החזון היסודי שלי, השאיפות שלי והתנהלותי, קשורים כולם לדבר ה' ולחזון הנביאים. הנביא ישעיהו אומר דברים ברורים על נשק וכלי נשק לעתיד לבוא: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". זה חזון פנטסטי של תיקון עולם ושלום עולמי. חזון של חיים יחד, ללא חשש מאלימות פיסית (או רוחנית או רגשית, כפי שמתברר בהמשך דברי הנביא). תחושה נפלאה ללמד פרק כזה בכיתה, ולחשוב יחד על עולם דיאלוגי מושלם, בו יש מקום לכל אחד. אך מה נעשה אם את האידיליה מפלחות יריות מרובה חצי אוטומטי? מה נאמר לתלמידינו או ילדינו בעת שגופות חבריהם מוטלות לנגד עיניהם לאחר שאחד החברים האחרים הוא הרוצח? האם יש לנו בכלל מה לומר?

כאן, יש חשיבות עצומה לחבר חזון לתהליך. חזון הוא יעד, לעתים יעד ארוך טווח מאוד, אך העיסוק בו אינו משנה את המציאות בבת אחת. אין גאולה, אלא תהליך גאולה. אין שלום עולמי, אלא תהליך של שלום עולמי. בדרך לכל הטוב והיפה הזה, יכול להיות הרבה רע, מהסוג הכואב והמשתק ביותר. לכן, דווקא במצבים של משבר, חשוב לעסוק גם במציאות, גם ברע, גם בשורשיו וגם בחזון, ולא לוותר על אף אחד מהם.

הרב קוק מציין בעשרות פסקאות את החלוקה שבין שורשי הדין לדינים עצמם. שורשי הרע, הסביר הרב קוק, קשורים לחזון הגדול, אבל הרע עצמו הוא באמת רע ולכן יש צורך לצאת נגדו ולמגר אותו. איך ניתן לעשות זאת? איך אפשר לחבר שני צדדים כה קשים? כאן נכנס איש החינוך לעבודה המורכבת והחשובה ביותר: חינוך למורכבות ולדיאלוג.

קל לעמוד מול רוע ולעשות לו דמוניזציה. כשרואים עשרות גופות של נערות ונערים שנרצחו על לא עוול בכפם בידי מטורף, הכי מתבקש רק להסביר את עוצמת הטירוף ולצאת נגדה. אלא שאת זה יעשו ממילא כלי התקשורת והפוליטיקאים. מהמחנך מצופה להרבה יותר: הוא הנציג המרכזי של התרבות לדאוג לכך שמקרים כאלה לא יחזרו, מה שאומר שהוא חייב להיכנס לעומק העניין. גם הרוצח של היום וגם קודמיו שמעו לא פעם שרצח הוא נעשה נתעב, וידעו שהם עושים מעשה שנחשב רע, ובכל זאת ביצעו את המעשה הנורא. אציע תהליך חינוכי בארבעה שלבים, שמניסיון שלי – לאחר פיגועים קשים שעברנו כאן בעבר – אפשר לבנות דרכם מתווה חינוכי רלוונטי בכל מקום שהוא. הדברים מתוארים למחנך בכיתה, אך מתאימים מאוד גם לעבודה של כל הורה בתוך ביתו.

וונטילציה

בראש ובראשונה, חשוב לתת לבני הנוער את האפשרות לומר את כל מה שעולה על ליבם. לשבת בקבוצות קטנות ולתת להם לדבר. להימנע משימוש במכשירים אלקטרוניים תוך כדי, ולתת מקום לקול שלהם בצורה לא שיפוטית. כך נכון גם בבית הפרטי של כל אחד. גם בני נוער שלא ירצו לדבר, חייבים לאפשר להם להתבטא בצורה כלשהי. בקבוצות שיותר קשה להן להביא אמירה מהלב, אפשר לחלק כל מיני חפצים ולבקש מהם לומר משהו בזיקה לחפצים (תנ"ך, דגל, תמונה של בני נוער ועוד). כל אחד שמדבר צריך להרגיש שחשוב לכולם שקולו יישמע, גם אם הוא אומר דברים קשים ובוטים. נזכור שעומדים מול לקיחת חיים, שהיא ביטוי לרוע מוחלט.

איסוף ע"י המחנך

איש החינוך חייב להקשיב בתשומת לב, לומר תודה לכל אחד שדיבר ולהשתיק בעדינות מי שמפריע. אבל גם חשוב לחשוב תוך כדי איך הוא רוצה לסכם את הדברים. קריטי שהסיכום יהיה מתוך עמדה מכבדת, ויתכתב עם מה שאמרו הדוברים לפני כן. כמו כן, חשוב מאוד לומר שיש פעמים שאין לנו תשובה לכל שאלה, אך זה לא אומר שאין מקום לשאלות, אפילו הנוקבות ביותר. יש מספיק מקרים בספרות של עם ישראל לדורותיו, מהתנ"ך, דרך חז"ל, ימי הביניים והעת החדשה, של אנשים שעמדו מול רבונו של עולם בתביעות קשות לאחר אירועים מורכבים. אפשר ורצוי להביא אחד מהסיפורים האלה לדיון בקבוצה.

תפילה

כיהודים דתיים, אנו מאמינים בכוחה של תפילה. לא במתכונת הנוצרית, הרואה בתפילה דבר שיתגשם אלא אם המתפלל הוא חוטא, אלא במתכונת של עם ישראל, העומד מול הקב"ה בקריאה אמתית, כנה וקשה. אנו מאמינים שהקב"ה מקשיב, גם אם לא מקבלים מה שביקשנו בתפילה בדיוק. מניסיוני, כדאי לחלק פתקים בין בני הנוער ולבקש שכל אחד יכתוב מה הוא רוצה לומר ומה הוא מבקש מהקב"ה, ושזה יישאר אצלו. אחר כך, לומר ביחד כמה פרקי תהלים, מי שברך לפצועים ולאפשר לכל אחד לומר את התפילה האישית שלו בינו לבין עצמו. זה אירוע רב עוצמה, שיכול להיות קשה רגשית, אז חשוב לשים לב לכל אחד ואחת.

ניסיון להבין את השורש

כאן החלק הקשה יותר של עבודת החינוך. מול ירי בלתי מבוקר, הנטייה היא לחזור לשאלת הגבלת נשיאת כלי הנשק. מצד שני, כל אדם מבין שכמו שההגבלה על האלכוהול יצרה שוק שחור עצום, כך יכול לקרות גם עם כלי נשק. אולי נכון להגביל, אבל זה לא שורש העניין. בשורש יושבת שאלה אחרת: מהם גבולות ההתנהגות של אדם שמרגיש שפגעו בכוחו? מה אומרת התרבות שמסביב על עשיית משפט מחוץ לבית המשפט? מדוע יש נטייה לכבד ואף להעריץ אדם שיוצא למסעות נקמה לאחר שבני משפחתו (או הוא עצמו) נפגעו – הרי הוא עושה מעשה אסור? לכל אלה יש תשובה עקרונית אחת: חוש צדק ראשוני גורם לנטייה לראות את הדברים בשחור ולבן ולחלק את העולם לטובים ורעים. האתוס שנוצר סביב דמותו של החלוץ האמריקני של המאה התשע עשרה, הוא שרודף הצדק מהווה את המודל לחיקוי. כאן חייבת לבוא אמירה חינוכית נחרצת: צדק הוא דבר טוב, אבל הסתכלות על העולם בשחור ולבן תוך חלוקה לטובים ורעים היא דבר רע. בקצה שלה, ייקח בן 19 נשק וירצח נערים ונערות ומבוגרים על לא עוול בכפם. עכשיו אפשר לחזור, בזהירות רבה, לחזון.

חזרה לחזון

קשה לחלום על חיים של יחד, אם אני עדיין תופס את אלה שסביבי כאויבים. בעולם של מלחמה ושל מי צודק ואיך הוא יוצא נגד מי שטועה, מושג השלום נראה לפעמים לא אטרקטיבי. מצד שני, אנו בנים לדת שמספרת לנו שכל בני האדם הם בניו של אדם הראשון, כולם ללא יוצא מן הכלל. ההכרה בטוב הבסיסי שיש בכל אחד לא מובילה להסכמה עם מעשיו של כל אדם. המוסר האלוקי המתבטא בתנ"ך ובדברי חז"ל, הוא הדרך לא לאבד את החזון של 'חביב אדם שנברא בצלם' ועדיין לדעת שיש חייבים בארבע מיתות בית דין. זו האפשרות ללמוד שהחזון הוא 'וגר זאב עם כבש' מבלי לאבד את צורך הביניים של 'מלחמת מצווה'. כל זה מחייב שיח מעמיק על מורכבות ועל דיאלוג, אבל כמו שאמרתי קודם לכן, אנו עם של מחנכים המאמינים בתהליכים של חינוך. זו, בסופו של דבר, הדרך לגאולה ולתיקון עולם.

הכותב הוא מנהל אולפנת אור תורה נווה חנה מבית רשת אור תורה סטון

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן