בעקבות אי אלו בעיות עם אחד הילדים שלנו בביה"ס, היה לי ויכוח (בלשון המעטה) עם האיש שלי שיחיה, לגבי חינוך. (אגב, אם מישהו מכם לרגע חשב שאם אני כותבת טור בנושא הורות, לי בטח אין בעיות, יכול מיד להירגע)
הטענה המרכזית כלפיי הייתה שאני לא עושה מספיק.
"אבל מה אתה רוצה שאני אעשה?"
"לא יודע, שתעשי משהו. איך יכול להיות שיש לך ילד שמתנהג ככה ואת לא עושה שום דבר?"
אני לגמרי מתחברת לצער ולתסכול שיש בנו כשהילד שלו לא הולך בדרך שלנו, בדרך לה אנחנו מחנכים חוסר האונים הזה הוא ממש אמיתי והוא נובע מהסיבה הפשוטה שנקראת בחירה חופשית. הילדים שלנו הם אמנם ילדים אבל גם להם יש בחירה חופשית, היא אולי מוגבלת אבל היא בהחלט קיימת. אצל ילדים קטנים רואים את זה במשימות היומיום הפשוטות שהילד נדרש לעשות ולא משתף פעולה. הוא לא נכנס להתקלח, לא שם את הצעצועים בחזרה במקום, לא אוכל את האוכל וכו' וכו'. אצל ילדים גדולים יותר זה יכול להיות גם בדברים אחרים כמו חוסר שיתוף הפעולה בביה"ס. הילד אולי מוכרח ללכת לביה"ס אבל בכיתה הוא היחיד שיחליט לגבי עצמו אם הוא מקשיב לשיעור, אם הוא משתתף וכו'. הילד אולי נכנס למיטה בשעה המוסכמת אבל הוא היחיד שיחליט אם הוא ילך לישון או ישכב וישיר לעצמו שירים. בסופו של דבר אין לנו שליטה על הילדים שלנו.
אז במה מתבטא החינוך?
החינוך הוא הדרך אותה אנחנו כהורים מובילים. אם הילד יודע, לפי הדרך שלנו, מה נכון ומה לא נכון, מה אנחנו מרשים ומה לא, מה טוב ומה רע ואיך צריך לנהוג, עשינו את שלנו. מכאן והלאה הבחירה היא שלו. אין לנו האפשרות לשלוט בבחירה שלו. גם ילד של רב גדול יכול לצאת חילוני. זה אומר שאבא שלו לא חינך אותו טוב? לא. זה אומר שיש לכל אדם בחירה חופשית.
מתוקף היותם הילדים שלנו, הם נמצאים איתנו בכל שבילי החיים. הם לומדים מאיתנו הכול, קולטים, סופגים, בכל חושיהם, את הוויתנו, את מי שאנחנו. הם יידעו מה נכון לעשות בכל מצב, גם במצבים חדשים, כי הם קיבלו מאיתנו את התשתית כדי לפעול על פי דרכנו. אלא אם בוחרים אחרת, ואז הם יפעלו בשונה מאיתנו.
אז זהו? הילד שובר את כל הכללים בבי"ס ואני אשתוק כי יש לו בחירה חופשית?
לא. יש וודאי מקום לבחון את המטרה שהילד משיג בהתנהגות הזאת שלו. זוהי תמצית עבודת התרגול שלומדים הורים המשתתפים בחוג הורים בגישת שפר, אבל לפני זה צריך להבין שתמיד יש לילד בחירה חופשית ואין לנו שליטה עליו. אם הילד שלנו עושה משהו זה קודם כל שלו, ואנחנו לא צריכים לקחת את המעשה שלו אלינו ועלינו. אם בבי"ס הוא הפר את הכללים אז יהיו ההשלכות אשר יהיו, בהתאם למדיניות של ביה"ס. אם הוא הפר את הכללים של הבית יחולו ההשלכות בהתאם למדיניות ההורים. באופן הזה הילד מבין כי לפעולות שלו יש השלכות, לטוב ולרע. אבל להרגיש אשמים, מבוישים, מפוחדים, בגלל מעשה של הילד שלנו – זה לא. המשוואה, הורה = ילד, לא קיימת בבית ספרנו. המעשים שלנו הם שלנו והמעשים של הילד הם שלו.
רק עוד מילה, לגבי זוגיות. תמיד שווה לראות מה אפשר לעשות כדי שבן הזוג ירגיש טוב יותר, גם אם זה אומר לפעול בניגוד לאידיאולוגיה שלנו..