המשפחה שלי: אבא לורן ואמא לאה ויש לי שני אחים נוספים אלי בן 9) לומד בבר אילן. נועם (8) לומד בחב"ד. אני אווה (11) לומדת בכיתה ו בבית חינוך ממ"ד בר אילן בכפ"ס.
גרים היום: בכפר סבא
עיסוק: בבלגיה אבי עבד במכירה של ממתקים לחנויות ואמי עבדה במזכירה בנציבות האירופאית. בארץ אבי עובד בחברת הובלות צרפתית המתמחה במעברי דירות (הוא עושה זאת מהארץ למרות שהדירות נמצאות בצרפת) ואמי עובדת בעבודה זמנית בחברת תקשורת.
העליה לארץ- עלינו לארץ ביולי 2017 עם קבוצה של עשר משפחות מבלגיה ומצרפת כולנו דוברי צרפתית. ההגעה לארץ לוותה בהתרגשות רבה וציפייה גדולה. משרד הקליטה ליווה אותנו בכל התהליך וכן ארגון מקסים שעושה שליחות בעולם ומעודד יהודים לעלות לארץ. ארגון זה נקרא ALYA DE GROUP
הקליטה בארץ: בבית הספר בבלגיה למדתי קצת עברית, אהבתי מאוד את צלילי השפה ולכן אני חושבת שההתאקלמות הטובה שלי בארץ היא תוצאה של ידיעת השפה עוד בבלגיה. השיח בבית תמיד שידר עליה לארץ. הגענו מבחירה לגור בכפ"ס ,הורי התרשמו מהמקום ומבית הספר עוד מהביקור הקודם לעלייה.
ילדי "בר אילן" קבלו את פנינו בסבר פנים יפות ובשמחה רבה. הבנות קבלו אותי לכתה כמו בת משפחה.
בית הספר ממש התארגן לקבלתנו במגוון תחומים שהחשוב ביותר הוא הקמת אולפן לעולים במסגרת יום הלימודים בו ישנן מורות שמלוות אותנו במהלך היום ובנות שירות לאומי שנכנסות לכתות האם לעזרתנו.
אווה מסבירה לתלמידים בכיתה מדוע יש לבחור בה כנציגת הכיתה במועצת התלמידיםצילום: באדיבות אווה
המחנכת שלי - נחמה קניגסבוך המחנכת שלי בכתה ו2 עוזרת לי בכל ומלווה אותי בכל צעד. היא מבינה את הקשיים ונותנת לי כלים להתמודד .בזכותה אני משתפרת בלמידה ומרגישה תחושת ביטחון
תנועת נוער - ההיכרות עם השכבה ממשיכה גם בפעילות בני עקיבא אותה אני אוהבת מאוד.
משפחה מאמצת - משפחת אסייג משפחה מקסימה שביתה לומדת איתי ( ליאור) אימצה אותנו ומלווה אותנו לכל אורך הדרך.
ההבדל בין הארץ לבלגיה- בבלגיה שם למדתי בבי"ס יהודי-חילוני בשם "גנינו". הלימודים מתחילים בשעה 8:00 בבוקר ומסתיימים בשעה 16:00 אחה"צ. בבית הספר היהודי ישנה אבטחה שלא קיימת בבתי הספר האחרים. בבלגיה לא פשוט להיות יהודי! למשל: לא מומלץ לצאת עם כיפה על הראש. האנטישמיות רבה מאוד ויש פחד ללכת במקומות מסוימים ובשעות החשכה
הכי קשה- הגעגוע למשפחה שנשארה בחוץ לארץ: בבלגיה (מצד אבא) סבתא, 3 דודים ובני דודים, ובצרפת (מצד אמא) סבא, סבתא, דודה ובני דודים. יש לי גם דוד בארצות הברית. אנחנו משתדלים להיפגש לפחות פעמיים בשנה.
התרומה שלי- בבית הספר אני חונכת תלמידים עולים שבאו השנה מצרפת אני יודעת מה הקשיים שהם נתקלים ואני עוזרת להם בשמחה.
מ 1-10 כמה אתם שמחים שעליתם לארץ? 10. בעצם 11- בזכות החברות אני מרגישה ישראלית לכל דבר! אני אוהבת את הארץ הזו!!! ומרגישה כאילו נולדתי פה.
החיים החדשים שלנו פה בארץ נפלאים. אין פחד להיות יהודים.