נהגו ישראל לחשוב, שהפרדה מגדרית בחינוך– כבר בגילאים צעירים, עושה שירות טוב – בעיקר לבנות. עד כדי כך האמונה הזו פשטה, שהורים היו מוכנים להקריב את בניהם על מזבח ההפרדה, ולו כדי שהבנות שלהן ילמדו בנפרד. ואל תתנו למציאות לבלבל אותם. כיתת בנים מלאה והומה, עם כל הסטיגמות הנלוות- עדיין לא יפחידו את ההורים מלבחור באופציה הנפרדת, ולו רק בשביל הפנטזיה הוורודה על כיתת בנות ששותה בצמא את דברי המחנכת.
והעובדות, המחקרים או סתם המציאות- גם אם יוכיחו חד משמעית שכדאי לבחור בבית ספר נפרד או מעורב, כמעט ולא מזיזה את הנתונים ואת הדרישות חוצות המגזר להפרדה בבית הספר. ושוב, למרות שיש כנראה צד אחד שיותר מרוויח מהצד השני, עדיין ההורים מתפשרים על אחד המינים למען טובתו לכאורה של האחר.
בשבוע האחרון, כשרובנו נרעשנו או נדרשנו לעיסוק בסוגיית המגדר ויכולותיהן של הנשים בעולם ובחברה הדתית, כמעט ולא נדרשה הסוגיה של השביל החינוכי שהוליך את הדברים לאן שהגיעו. עצות לנשואים טריים או למועמדים לנישואין, מפי רב בישיבה, מעולם לא נראו מנותקות כל כך מהעולם הזה. ואם נפנה לרגע את המצלמה אל היושבים בחדר, הייתי רוצה לברר- באיזה חינוך הם למדו ובאיזו אווירה הם התחנכו?!
נתוני החמ"ד עומדים על כ- 50% הפרדה מגדרית כבר בכיתה א', כך שכנראה לפחות מחצית מהתלמידים בשיעור הנ"ל, לא למדו עם בנות אלא על בנות. ומשום כך, צודקים הרבנים שיש ללמד ולהכין אותם למפגש עם בנות המין השני... ואם זה עדיין לא קרה להם בחיים, לפחות צריך להכין אותם לכך, על פי מה שכתוב בספר או לפי השקפת העולם של מי שמקריא ממנו.
אין אבסורד גדול מזה, שבעולם שבו שני המינים פועלים בשוויון שהולך ומתבטא כמעט בכל תחום (וכן, אפילו במסגרת דתיות או בעולם התורה והקדושה) – רב יצטרך להסביר לתלמידים שלו על מהות האישה, עצם מעצמם ובשר מבשרם- רק על פי הטקסט!
אבסורד גדול מזה, הוא, שהאחריות על כך היא שלנו- ההורים. אנחנו מעודדים ואפילו מפנטזים על חינוך נפרד, שיאפשר לבנות שלנו להתבטא באופן מלא בכיתה, שיהיה רך ומותאם אליהן ושלא ייעלמו בגלל הנוכחות הגברית... ובמו ידינו, אנו לא מאפשרים לבנים להכיר את הבנות, להעריך אותן ולהתנהג עמן בטבעיות, בכבוד ובהדדיות. באותה מידה, אנחנו גם לא מאפשרים לבנות שלנו ללמוד להתנהל בעולם שבו עדיין לא בהכרח השבילים סלולים ומונגשים בכל תחום.
גם קיבוע האשליה של חינוך נפרד כמרחב "בטוח" ו"מאפשר" כמו האמירות על מהותנות האופי והיכולות של המינים, לא תועיל לאף אחד מהצדדים ובוודאי שלא לחיים המשותפים שלהם בעתיד. לא בעולם שבחוץ ולא בבית פנימה- בין אישה לאישה.
הכותבת היא ראש תחום חינוך בתנועת נאמני תורה ועבודה