מצויים אנו בערב יום הכיפורים בו נחתם דינו של האדם על השנה הקרובה. לכאורה יטען הטוען: מה לי ולכל כללי הזהירות. אם דנו אותי לחובה חו אזי שום דבר לא יעזור, ואם דנו אותי לזכות בין כך לא יקרה לי מאומה. הכל בידי שמים...
בסוגיה זו עוסקים הדברים הבאים:
מובן שעוד לפני ההכנות האישיות שלנו לקראת הנהיגה עלינו לדאוג לתקינות הרכב. דבר זה כל כך פשוט שאין צורך להרחיב את הדיבור בעניין. למרות זאת, אני מעז לשאול: האם באמת אנו לא עולים על הרכב אם הוא לא תקין כראוי לקראת הנהיגה? האם השקענו כל שביכולתנו שהצמיגים יהיו תקינים, שהמגבים פועלים כראוי ויש לנו מים במיכל המתאים? האם שאר המערכות המאפשרות נהיגה בטוחה תקינות, כגון: אורות בלמים, אורות גבוהים ונמוכים, אורות הפניה וכדומה? ביום יום, האם איני יוצא לדרך כל עוד כל המערכות השומרות על בטיחות הנסיעה תקינות?
שאלה זו אינה מחוייבת רק מדין ונשמרתם מאד לנפשותיכם, אלא היא מחוייבת גם מדין לא תשים דמים בביתך.
כך אומר בעל ספר החינוך על מצוות מעקה: (מצוה תקמו) "להסיר המכשולים והנגפים מכל משכנותינו, ועל זה נאמר [דברים כ"ב, ח], ועשית מעקה לגגך... ובכלל מצוה זו לבנות ולתקן כל כותל וכל גדר שיהיה קרוב לבוא תקלה ממנו...
משרשי המצוה, לפי שעם היות השם ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ובמצותו לפי זכותן או חיובן... אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם, כי האל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע, וגזר שיהיה האש שורפת והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע שאם תפול אבן גדולה על ראש איש שתרצץ את מוחו או אם יפול האדם מראש הגג הגבוה לארץ שימות... ואמנם יהיו קצת מבני אדם אשר המלך חפץ ביקרם לרוב חסידותם ודבקות נפשם בדרכיו ברוך הוא, המה החסידים הגדולים אשר מעולם אנשי השם כמו האבות הגדולים והקדושים...שמסר האל הטבע בידיהם...
ורוב בני אדם בחטאם לא זכו אל המעלה הגדולה הזאת, ועל כן תצונו התורה לשמור משכנותינו ומקומותינו לבל יקרנו מות בפשיעותנו ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס... ועובר על זה ומניח גגו או בורו בלא מעקה ביטל עשה זה, וגם עבר על לאו דלא תשים דמים בביתך..."
אם כן, לדעת ספר החינוך אין הדין פוטר אותנו משמירת כל כללי הזהירות על פי השכל הישר, ואין הדברים סותרים זה את זה.
בוודאי שאותם צדיקי עליון שמסר האל הטבע בידיהם גם הם מחוייבים במצוות הנל, אך אנו רובנו שאיננו זוכים לתקינות הרוח ברמה כזו שייעשה לנו נס, על אחת כמה וכמה שאנו מחוייבים בתקינות הרכב כדי שלא נפגע ולא ניפגע.
אם לא נדאג לכל אותם הדברים הקשורים לתקינות הרכב, אל לנו לכעוס על המצב שניקלע אליו חס ושלום, שהרי אנו הגורמים לו באחריותנו האישית. וכך הם דברי הרמבם במורה (חג פר יב):"... ורוב הרעות הנופלות באישיו הם מעצמם, (פירוש - האדם, הוא הגורם רעה לעצמו) ... ומהרעות נעשה אותם בעצמנו, בבחירתנו נכאב, ונייחסהו לה, חלילה לו ממנו (כלומר - חלילה לה לעשות רעה כזו)... ובאר שלמה ואמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה יזעף לבו (משלי יט,ג).