נוכחנו לדעת בפעם הקודמת שיש חובה, הן מצד ההלכה והן מצד החוק, לעצור ולנסות לעזור לרכב החונה בצידי הדרכים ואנו חושבים שאולי הוא זקוק לעזרה.
כאן מתעוררת שאלה רצינית שאנו חייבים להתמודד איתה - בדרך כלל הנוהג נוסע במהירות גבוהה שמשתלבת במהירות הכללית של שאר המכוניות באותה הדרך. בעיקר בדרכים הבין עירוניות, המהירות נעה בסביבות מאה קמש. מובן שמהירות כזו לא מאפשרת להתבונן בנעשה בצידי הדרכים ובוודאי לא להאט ולשאול את החונה אם הוא זקוק לעזרה. כל שינוי פתאומי במהירות התנועה עלול לגרום לתאונה ולעיתים אף לתאונת שרשרת ולפגיעות בנפש וברכוש. מאידך גיסא, האטה ויציאה מדורגת מנתיב הנסיעה תביא אותי לעצור במרחק של מאות מטרים מהמכונית החונה וזה מכביד מאד. ניתן אולי לעצור בצורה מדורגת, ואחר כך לשוב לאחור ברוורס, אך גם זו רעה חולה שהרי נסיעה ברוורס בדרך כזו מסוכנת כפליים.
עם פרסום הפינה אורות מהדרך, שלח לי הרב רועי תמיר מישיבת הכותל את ספרו מאיר נתיבים העוסק בהלכות הקשורות לזהירות בדרכים. הספר נכתב על רקע מותו של חבר בתאונת דרכים והוא מלא פסקים ומסורות פסיקה של גדולים בישראל. בנתיב ה שם הוא עוסק בשאלות ההלכה המתעוררות במקרה של עצירה פתאומית שגרמה לתאונה ולנזקים.
מתברר שכבר המשנה מעלה מצבים שונים בהם שניים שמהלכים בדרך ואחד גורם נזק לרעהו תוך כדי ההליכה והעצירה. במקרים אלו עולה השאלה על מי להטיל את האחריות לגרימת הנזק.
משנה בבא קמא פרק ג - [ד] "שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל, ונתקל השני בראשון, הראשון חייב בנזקי שני". כאן נמצא את האחריות של העוצר וגורם לנזק לנתקלים בו. המפרשים שם פירשו שהראשון חייב מפני שיכל לקום לאחר נפילתו ולא עשה זאת. זאת אומרת, שבמקרה אונס שלא היה יכול לזוז הצידה או להתריע בפני האחרים על המכשול אולי יהיה פטור.
במשנה הבאה נמצא הלכה נוספת שמסייגת וקובעת שאם העוצר באמצע הדרך אותת והודיע כראוי וניתן היה לסטות ולא להתנגש בו הרי שהוא פטור: [ה] "... היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה, פטור בעל הקורה. ואם עמד בעל הקורה חייב, ואם אמר לבעל החבית עמוד פטור..."
בגמרא ובמפרשים השונים מובאות הגדרות מגוונות ומפורטות למקרים המתפרטים ממשנה זו. מכל מקום נוכל ללמוד ממשניות אלו שישנה אחריות למהלך בדרך לסובבים אותו, ובעצם כל הנעים בדרך חייבים להיזהר אחד מהשני ולהזהיר אחד את השני. עוד נלמד שאיתות מתאים עשוי לפטור את המשנה בהליכתו אם הזיק לאדם אחר שלא שם לב לאיתות, ולעומת זאת את המחוייבות של הבא מאחור לשמור על מרחק מתאים מההולך לפניו כדי שלא יזיק ולא יוזק. העקרונות מאד תואמים את המקובל היום בתקנות התעבורה: א. חובה על הנוהג מאחור לשמור על מרחק נאות מהנוהג לפניו. ב. אסור לכל נהג לעשות שינוי פתאומי בנהיגתו בלי לאותת על כך בזמן הראוי. ג. אחריות הנוהג מאחור גדולה מהנוהג קדימה, אלא אם כן הראשון משנה בנהיגתו באופן פתאומי מבלי להודיע על כך.
מהלכות אלו נלמד שגם אם אני עוצר על מנת לסייע לאדם הזקוק לעזרה עלי להיות זהיר מאד בעצירתי. הסטייה מנתיב התנועה תהיה מדורגת ועם איתות מתאים, לאחר הירידה לשוליים, אם יש צורך לחזור לאחור עלי לעשות זאת רק על השוליים ולא על הכביש, כשרצוי מאד שאחד הנוסעים יכוון אותי מחוץ למכונית כשהוא לבוש באפוד זוהר, וחלון מכוניתי פתוח כדי שאוכל לתקשר איתו כראוי.