להבדיל משדה הקרב הרגיל שם אני מצפה מהלוחם שישתדל להקדים את אויבו ולפתוח באש ראשון, שם אני מצפה מהלוחם שיגלה עליונות בכל מאבק עם האויב, שם אני מצפה לנחישות ולדבקות במשימה, הרי שעל הכביש אני מצפה ומייחל שאצליח ליישם את המשנה באבות (ד,ד) מאד מאד הוי שפל רוח שתקוות אנוש רימה.
מלחמת הקיום ראויה אל מול האויבים, אך על הכביש איני צריך להלחם באף אחד. איני צריך לעלות על הכביש עם מגמות לנצח, אין אף אחד מצידי או מולי שאני מעוניין להוכיח לו שאני טוב ממנו או שאני נוסע מהר ממנו וכדומה.
אני מניח שרוב העולים לרכב על מנת לנהוג הם מעוניינים להגיע למחוז חפצם וזוהי מטרתם היחידה. אכן ישנו גם מיעוט שעולה על הרכב כדי לממש את חוויית הנהיגה, ואף בכך אין כל חטא. לאלה ולאלה אנו פונים בבקשה - הכביש הוא מרחב מצומצם שבו רבבות בני אדם מנסים להתקדם לעבר ייעדם. אם לא נכבד אחד את רעהו, אם לא נתחשב האחד בשני אנו מסכנים פשוטו כמשמעו את חיי הנמצאים ברכבנו וברכבים הסמוכים לנו.
שני כללי ברזל חייבים להנחות אותנו מתחילת הנהיגה:
- א. אני לא נכנס למאבק כלשהו, ואיני מבקש לנצח אף אחד.
- ב. אני בריה וחברי בריה, ומאי דעלך סני לחברך לא תעביד. (דברי הלל הזקן - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך).
בנהיגה על פי כללים אלו אני נשאר נינוח מתחילת הנהיגה, איני נכנס למתח, וממילא אני מסוגל לקלוט את כל המרחב ולשקול את השיקולים הנכונים להמשך הנהיגה.
חובה להדגיש. אין הכוונה בדברים הקודמים לנהיגה איטית שמשבשת את כל התנהלות התנועה מסביב. דוגמא: לאחרונה נסעתי בשעת לילה בכביש בין עירוני והגעתי לשיירת מכוניות שהשתרכה בעקבות מכונית נוסעים רגילה שנעה במהירות 60-50 קמש. תוך עשר דקות כבר נוספו כעשר מכוניות נוספות מאחורי. הכביש כמעט ללא קו מקווקו המאפשר עקיפה, ובכל רגע מופיעה מכונית ממול ומונעת מאיתנו לעקוף. איני יודע מה הביא את הנהג הראשון לנהוג במהירות זו, אך כמובן שהוא גרם לעצבנות יתירה ולסיכון של כל הנוסעים אחריו שכן, בכל רגע אפשרי מישהו ניסה לצאת לעקיפה וסיכן בכך את כל הסובבים אותו.
בואו ונדון את הנהג האיטי לכף זכות - שהייתה לו סיבה טובה לנסוע במהירות זו, אך במקרה כזה היה עליו מדי פעם, במקום שניתן, לסטות מהדרך ולאפשר לעקוף אותו.
לסיכום: הנהיגה תהיה רגועה ומכבדת את הזולת, אך מאידך גיסא, היא תשתלב היטב במהירות הנהיגה של כלל המכוניות באותו הכביש כדי שהמכונית שלי לא תגרום ללחץ ולעצבנות של הסובבים אותי, ואם מאיזו סיבה אני נוסע לאט יותר ממהירות התנועה הכללית באותה הדרך, הרי שעלי לסטות לנתיב הימיני, ובכביש שאין בו שני נתיבים לסטות הצידה מדי פעם ולאפשר לנוהגים אחרי לעקוף אותי כראוי.