כי עם קדוש אתה לה אלוקיך, בך בחר ה אלקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה (דברים ד,ד). נבחרנו להיות עמו של הקבה, ובתור שכאלה אנו דבקים בקדושתו ומושפעים ממנה וזוכים להיות לפי מדרגתנו קדושים.
והנה אנו מוצאים בגמרא שמושג הקדושה מחובר למושג החיים: "(ישעיה ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים - מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימין" (בבלי סנהדרין צב,א).
יש פן רוחני לאמירה זו: "כך אמר לו הקב"ה לישראל כל זמן שאתם מדובקין במצוות - ואתם הדבקים בה אלהיכם חיים כולכם היום" (במדבר רבה פרשה יז)
וזוהי גם כן כנראה משמעות המדרש הבא: "אבל ישראל, כשם שאלהיהם חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך הם חיים וקימים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר: וה אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם (ירמיה י,י), ובישראל כתיב: ואתם הדבקים בה אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד,ד)" (תנחומא בא, יט).
אך אי אפשר להתעלם מהצלילים הנשמעים לכל אוזן, שיש כאן ציפייה מאיתנו לשמור על קדושת החיים. דבר היותנו קדושים מחבר אותנו לחיים, וגם מחייב אותנו לשמור על חיינו.
שוב יצאנו לפני שבוע מניחום אבלים בגוש עציון על בחורה צעירה (גם מלשון מובחרת, שהייתה מופלאה במידותיה ובלמדנותה - צורית ירון זל). היא נספתה בתאונה מיותרת שככל הידוע אירעה בעקבות סטיה מהמסלול של הרכב שנסע מולה בערפל כבד. היא כבר לא תזכה להקים בית וליצור יצירה של חיים, חבל על דאבדין...
ברגעים אלו עולים מיד בזכרוני הילדים שנספו בתחילת החורף ורובם אף לא הגיעו לגיל מצוות... ואני נזכר ביהודי שנהרג בשנות הארבעים לחייו, ונכדיו רק שומעים סיפורים על סבא זל מבלי שהכירוהו, רק חלק מהם קרויים על שמו, והוא לא מבלה איתם ולא רואה בחתונתם... ואני פוגש בחתן שמספר שאביו לא יוכל ללוותו בחתונה לחופה, כי בילדותו אביו נרדם על ההגה בשעת נהיגה... ובתאונות הנוראות שאירעו בציבורינו בחורף הקודם...
בוודאי כל אחד מהקוראים ייזכר במקרים הקרובים אליו של אנשים שנספו בתאונות שמוסכם על כולנו שהן מיותרות לחלוטין. בממוצע כל יום נהרג יותר מאדם אחד על כבישי ישראל, אלא שאת רובם איננו מכירים ולכן אנו עוברים לסדר מיד לאחר ששמענו על התאונה. רק במקרה שהדבר קרוב ונוגע אלינו אנו יכולים להבין מה קורה באמת יום יום בארצנו הקטנה... ועוד לא התייחסתי לפצועים ולפצועים קשה ששוב אינם חוזרים לחיים סבירים...
ראשית, איני יודע.
מכל מקום, הצעה אחת מאד מאד נדרשת - בואו ונעצים את מחוייבותינו לחיים. הקבה אוהב את החיים שלנו כאן עלי האדמה. כך מבאר רשי את הפסוק וחי בהם - יקרה היא נפש אחת של ישראל לפני המקום יותר מהתורה והמצוות (סנהדרין עד,א). זוהי אמירה מאד מחייבת. אם לקבה יקרים החיים שלנו הרי שהדבר מחייב אותנו כפליים לשמור עליהם.
קדושת החיים פירושה בראש ובראשונה - מחוייבות לשמור עליהם. כפי שראינו לעיל שקדושה משמעותה חיים וקיום. אחר כך עלינו לעצב את החיים על פי הדרכת התורה כדי שהם יהיו גם מקודשים בהליכותינו.
אמר לי מורה לנהיגה שבאופן מובהק הציבור הדתי נוהג פחות בזהירות. איני יודע אם הנתון הזה נכון, אבל אפילו סברה כזו חייבת לאותת לנו ולדרוש מאיתנו בחינה מעמיקה האם אנו עושים דיינו למען הערך הגדול והנשגב הזה - קדושת החיים.