כמעט כל הורה לבנים בוגרים עומד בפני הניסיון הזה. הבן עשה רישיון והוא שש אלי קרב - לממש את יכולתו לנהוג בעצמו ללא פיקוח של אחרים. ישנה כמובן תקופת הליווי המחוייבת על פי התקנות, הדברים הבאים עוסקים בתקופה שלאחריה.
מחד גיסא, אם אין גדיים אין תיישים, כולנו היינו פעם נהגים חדשים... אם לא נניח להם להתחיל לנהוג לעולם הם לא יהיו נהגים ותיקים.
מאידך גיסא, הלב מפרפר וממאן להסכים. הצעירים האלו עם הדם הסוער, עם חוסר הניסיון וחוסר הזהירות, לתת להם מפתחות של רכב זה כמו להפקיד בידיהם כלי משחית והם אינם מיומנים בשימוש בו. נוסיף לכך את השעות המאוחרות בהן הם נוהגים. עד כמה ניתן להיות ערניים בשעות כאלה? ומי יודע מה הם ישתו במסיבה, האם הם ינגעו בבירה או בכל משקה אלכוהולי אחר?
האם באמת הנהגים החדשים, ובעיקר הצעירים הם פחות זהירים? המחקרים מראים זאת באופן מובהק, ועם עובדות קשה להתווכח. (כנסו בגוגל ל רשות הלאומית לזהירות בדרכים וקיראו את הנתונים. דרך אגב, יש שם עוד הרבה אינפורמציה חשובה בנושא שלנו).
אז מה עושים?
ברור שבסופו של דבר רובנו נותנים את המפתחות לבנים וממשיכים לדאוג בלב פנימה. נדמה לי שגם נכון לנהוג כך, כשם שבילדותו הנחנו לו לנסות לצעוד את צעדיו הראשונים, למרות שלא פעם הוא נפל ונחבל. יחד עם זאת עלינו לקבוע לעצמנו את גבולות ההסכמה שלנו ועליהם לעמוד בנעימות אך גם בנחרצות.
לדוגמא:
א. אין זה מיותר שהורים יקבעו עם ילדם כמות מסויימת של קמ שהם נוהגים יחד איתו לפני שיתנו לו לנהוג לבדו. (הכוונה גם לאחר שלושת החודשים המחוייבים בתקנות). בדרך זו יכול ההורה להתרשם עד כמה הבן מיומן ויכול לנהוג לבדו. (אצלנו בקיבוץ מקובל מזה שנים לחייב ליווי של 500 קמ שחלקם צריכים להיות גם בלילה. מניסיון נראה לי שזוהי תקנה מצויינת).
ב. מותר וחובה על ההורה לסכם עם הבן בצורה ברורה את התנאים לנהיגה בטוחה, כגון: חגירת חגורת בטיחות; באיזו שעה לא נוהגים; אם עייפים לא מתניעים את הרכב, אלא ישנים במקום וחוזרים בבקר מוקדם; מובן שאם שותים לא נוהגים; ועוד תנאים מקבילים כפי ראות עיני ההורה. על הבן להבין שאי מילוי התנאים אומר שבפעם הבאה הוא לא יוכל לקבל את הרכב. כאן יהיה המבחן האמיתי שלנו - לא בסירוב מוחלט לנתינת המפתחות, אלא בעמידה על התנאים ההכרחיים לדעתנו. נראה שדרך זו עשוייה לסייע בהטמעת כללי הזהירות הבסיסיים אצל הנהג הצעיר.
ג. אם נראה להורה שהנסיעה אמורה להיות הרפתקנית מדי, והיא אינה עומדת בדרישות כללי הזהירות הבסיסיים, עליו לסרב בתוקף לתת את המפתחות של רכבו. הוא בהחלט רשאי לומר לבן - ניסיתי לשכנע אותך לשנות את תוכניותך ולא קיבלת. צר לי, אבל אתה אדם מבוגר ואחראי אל מעשיך, אך אל תדרוש ממני להיות שותף להן.
ד. בעידן הסלולארי אנו בהחלט זכאים לסכם עם הבנים על נוהל קבוע בנסיעות בזמנים משונים שעם הגיע הבן למקום מבטחים הוא מודיע על שלומו, כגון: בנסיעה לפני שבת מרימים טלפון בכניסת השבת להודיע שהכל בסדר; בנסיעה לילית ארוכה וכדומה מדווחים עם ההגעה על המצב, וכן הלאה. נתינת הרכב שלנו לבן היא בהחלט גמילות חסד שלנו עמו. אין אנו חייבים בה מצד הדין, ואין שום סיבה ש"השכר" על מעשינו הטוב יהיה - מלוא חופניים דאגה במשך כל הלילה או לאורך כל השבת.