הורים הם לא שק חבטות!

אירועי התקופה האחרונה הביאו את מיכל כרמי לתהות: כיצד הפכה מאמא מדהימה שמשקיעה את נשמתה בילדיה למואשמת מספר אחת במצבם והתנהגותם השלילית. טור אישי שמעורר הרבה סימני שאלה.

מיכל כרמי 14/01/18 10:12 כז בטבת התשעח

הורים הם לא שק חבטות!
אמא וילד, צילום: שאטרסטוק

השבוע קראתי המון על "ילדים", התנהגותם והאשמות חינוכיות כלפי הוריהם. זה התחיל בבנו של ראש הממשלה, המשיך בתגובות לכך מכל הכיוונים והסתיים במכתב "האשמה" כלפי אמהות למשפחות מרובות ילדים

מכל אלו עלו לי דמעות בעיניים כמו בפעם הראשונה ההיא שישבתי מול מטפלת רגשית לאחד הילדים שחקרה אותי על עברי ועל התנהגותי מול הילד. בשיחה עמה הייתי כנה וחשפתי קשיים או התמודדויות (גם כאלו שלא בהכרח קשורים לילד כמו: חוסר ניסיון, דיכאון אחרי לידה ) –והיא? הנהנה בכובד ראש ומלמלה לעצמה "זה מסביר את זה" ו"ברור איך זה הגיע ל.."

לא אשכח לעולם שישבתי מולה וניסיתי להבין איך מאמא מדהימה שמשקיעה את נשמתה בילדיה ומביאה (מעצמה) את הילד לטיפול רגשי הפכתי בשנייה אחת למואשמת מספר אחת במצבו והתנהגותו

במהלך השנים נפגשתי, לצערי, בהזדמנויות רבות בעמדה המאשימה את ההורה:

כאמא לשבעה ילדים הוזמנתי מספר פעמים לבתי הספר השונים ובחלקן הרגשתי שמחפשים את האשם בי - מה עשיתי או לא עשיתי שגרם לילדי להתנהג כךבעבודתי כמורה במקומות שונים (בכל המגזרים) נדהמתי לגלות בישיבות ובשיחות רבות שבלי משים ומתוך רצון טוב הועלו ההורים כגורם לבעיות הילדיםבחוגי הורים רבים ההורים מרגישים אשמים או מואשמים בעיני המסגרות החינוכיות השונות. לדוגמה: אמא גרושה (ומשקיענית) שיתפה אותי שהיא מפחדת שילדה יגיע לגן באיחור או לא מסורק כדי שלא תואשם על ידי הגננת בהזנחה ועוד.

הספקתי בחיי ובניסיוני כאמא וכמנחת הורים להתאכזב, להתמלא ברגשות אשמה, לנסות למנוע, להבין שמשהו כאן לא הגיוני, לראות אמהות ואבות שמונעים מפחד האשמות שכאלו, לפגוש ילדים שמאיימים על הוריהם, להשליך את רגשות האשם שלי ולהפסיק להיות מונעת מהם והנה...התיישבתי לכתוב את מסקנותיי בתקווה שאתם הקוראים תתאפקו ותקראו עד הסוף ואולי תוכלו לתת הזדמנות גם לדעה השונה הזו .

כולנו רגילים להיכנס לקניון ולהיבדק על ידי השומר כדבר שגרתי. ומה בעצם עומד מאחורי זה? שכולנו מוחזקים כחשודים בגלל הימצאות של מיעוט עוין- כך אני מרגישה בשנים האחרונות כהורה

עלינו לעזור לילד הנמצא במצוקה ולדווח על  אדם שפוגע בו - אך האם זה נותן לנו את האישור לחפש בכל הורה את הפוגע? 

האם התנהגות הילד ובחירתו כילד שמבין וגם כבוגר בהתנהגויות לא חיוביות בהכרח מראות על ערכים לקויים של הוריו? התשובה היא חד משמעית לא!!

לילד יש בחירה.

 אנו מגדלים אותו על פי ערכינו ומנסים בכל כוחנו להטמיע אותם בו והם נמצאים בתוכו, הוא יודע מה אמא ואבא מרשים ומה לא. ועדיין יש לו בחירה בזמן אמת איך להגיב. אנחנו יכולים להגיד לו אלפי פעמים לכבד אחרים ולשמש דוגמה אישית לנתינה וכשילד אחר יבקש מהבמבה? הוא יוכל לסרב.  

אנחנו רגילים לומר " הסנדלר הולך יחף"- על ילדים למורים- שנושרים מבית ספר, ילדים של רבנים- שחוזרים בשאלה, ילדים של פסיכולוגים- שצריכים עזרה נפשית ועוד...

ואולי זה הפוך?

אולי הילדים יודעים בדיוק מה חשוב להורים והם בוחרים דווקא בנקודות האלו להשיג תשומת לב או שייכות? ...כולנו מכירים את הרגע שהכנו את הילד לפגישה עם מישהו שממש חשוב לנו ודווקא אז הוא "עושה בושות".וככל שהילד נמצא "בעמדה גבוהה יותר" והזרקורים עליו- ההורים יכולים להיות פגיעים יותר מהתנהגותו).

אני פונה אליכם להיות אמתיים עם עצמכם- האם ילדיכם תמיד נוהגים לפי הערכים אליהם חינכתם?

האם הייתם פעם בסיטואציה שהילד התנהג בדיוק הפוך ממה שחינכתם אותו?

תרגישו נעים - זה קורה לכולנו.

ועדיין, כדי להרגיש טוב יותר עם עצמינו או כדי להכפיש אדם אחר - אנחנו מרשים לעצמינו לראות בהתנהגות ובבחירת הילד את אשמת ההורה ומרשים לעצמינו להיות שיפוטיים כלפי הורה אחר רק בעקבות בחינת התנהגות ילדו.

והכי עצוב שאנחנו אפילו לא יודעים- אבל כחברה, אנחנו "יורים לעצמינו ברגל". אנחנו יוצרים הורים שמפחדים ופועלים מתוך פחד ולא מתוך ערכים, ילדים בעלי כוח לרמוס ולפגוע בהוריהם המדהימים וחברה שהעמדה הבסיסית שלה היא שכל הורה הוא בבחינת אשם (גם אם לא הוכחה אשמתו) וכך אנחנו מאשימים בעצם את כולנו

עלינו לזכור ולהתייחס לאדם שמולנו ולבחון אותו באופן אובייקטיבי על פי מעשיו ולא להסיק מהם על ערכי או מעשי הוריו שהרי גם אם חונך על ערכים כאלו ואחרים- יש לו בחירה לנהוג כרצונו: לחיוב או לשלילה.

אני פונה אל כולנו בבקשה- די להאשים את ההורים, רובינו הורים נפלאים ומשתדלים. נכון, לעיתים אנו טועים אך למרות זאת ילדינו המדהימים יכולים להתגבר ולהמשיך ולגדול להיות אנשים נפלאים , משמעותיים, בעלי כוחות ומוקירי תודה. די לתת לגיטימציה לכל אדם ודובר לפגוע בכל אוכלוסיות ההורים באשר הם.

 

לטורים הקודמים של מיכל, היכנסו!

 

מיכל כרמי-אשת חינוך: מרצה ומנחת הורים, מנהלת דף הפייסבוק "שפר באהבה-מיכל כרמי", מורה בתיכון ואמא לשבעה.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר