להרכיב את הפאזל

בשונה מבחירות בצמתים אחרים בחיים, יש משהו מיוחד בבחירת הלימודים בשלב התיכון. שם נתחיל בדרך כלל את קורות החיים שלנו, זה השלב הראשוני שאנו מתחילים בו כשאנחנו מדברים על עצמנו. מדובר בשלב שיש לו השלכות רבות על המשך הדרך. אז איך בוחרים נכון?

חדשות כיפה הרב אבי רוקח 16/01/14 12:04 טו בשבט התשעד

להרכיב את הפאזל
shutterstock, צילום: shutterstock

ברוך ה', הבן או הבת הגיעו לגיל שבו צריכים להמשיך הלאה, למוסד החינוכי העל יסודי - הישיבה, האולפנה או התיכון. בשונה מבחירות בצמתים אחרים בחיים, יש משהו מיוחד בבחירת הלימודים בשלב התיכון. שם נתחיל בדרך כלל את קורות החיים שלנו, זה השלב הראשוני שאנו מתחילים בו כשאנחנו מדברים על עצמנו. מדובר בשלב שיש לו השלכות רבות על המשך הדרך. אלה הן שנים משמעותיות המעצבות את הלך המחשבה והרוח שלנו.[1]

הפאזל

כשאנו מתחילים להרכיב פאזל, יש כמה פעולות ראשוניות שמקלות מאד על השלמתו בהמשך. פיזור כל החלקים באופן גלוי לעין, מיון החלקים לפי קטגוריות והרכבת המסגרת הופכים את מלאכת ההרכבה בהמשך לפשוטה יותר. דילוג על שלבים אלו מקשה מאד בהתחלה ובהמשך.

בבואנו לדון בשאלת מקום לימודיו של ילדנו חשוב לבצע את כל הפעולות הראשונות. חשוב להניח את כל המרכיבים על השולחן יחד עם הילד, להבין מה הן המסגרות הרלוונטיות הקיימות, ומכאן להמשיך אט אט בחיפוש אחר המסגרת המתאימה.

החלקים

מדובר בפאזל מורכב המכיל אלמנטים שונים. המרכיבים מתחלקים לשתי קבוצות יסודיות: אופיו של הילד ואופיו של המוסד הלימודי.

השאלה מי הוא הילד ומה אופיו משמעותית מאד להמשך. בלתי אפשרי לחפש את מסגרת הלימודים הראויה מבלי להתעכב בשלב זה. מדובר בעניין עדין מאד, ונדרשת מההורים רגישות רבה. עליהם לדבר על אופיו של הילד באופן אובייקטיבי ולא ממקום שיפוטי.[2]

אופיו של הילד

כותב הרב וולבה:

"הכרת תכונותיו הפרטיות של הילד, היא דבר שההורים צריכים להיות מודעים אליו. "אין ילד דומה לחברו. אם ההורים אינם יודעים זאת, ומייחסים לילד כוחות שאין לו - החינוך והעמל שהם משקיעים לא יהיה מכוון כלל אל אותו ילד. אם ברצוני לחנך ילד, עלי להתבונן ולבדוק מה היא דרכו האישית של הילד הזה עצמו. דבר מובן הוא ששיח הבננה צריך טיפול אחר מאשר עץ התפוח. אם נגדל שיח בננות ועץ תפוחים, ונעניק לשניהם טיפול זהה, לפחות אחד מהם לא יגדל טוב, ואולי שניהם גם יחד לא יצמיחו פרי. כך גם עם ילדים. אני חייב לדעת מהן התכונות האישיות של הילד ולהתחשב בהן" (הרב ש' וולבה, זריעה ובנין בחינוך, 1995).

כאמור, שיח כן על אופיו של הילד בשלב התכנון מאפשר הבנה טובה יותר והגדרת הדברים. הרווח הגדול הוא הערוץ הפתוח שנוצר בין הילד והוריו שחשוב לאורך כל שלבי החיפוש.

ראוי להדגיש את מקומם של המורה ושל המוסד שבו הילד לומד כיום. יש בתי ספר שמעניקים להורים כלים נהדרים להתמודד עם הסוגיה. המחנך מכיר את הילד ויכול לתת מידע משמעותי בכל השלבים, החל מאופיו של התלמיד וכלה בהכרת המוסדות האפשריים.

אופיו של המוסד הלימודי

החלק השני במרכיבים הוא המוסד הלימודי. על המוסד הלימודי להעניק את הכלים הראויים להתפתחות מוסרית, תורנית ולימודית. אם מערכת השיקולים בבחירת מוסד לימודי הייתה מתחילה ומסתיימת במרכיבים אלה, דיינו. העניין מסתבך כאשר עולות השאלות לאיפה החברים הולכים, מי הוא ראש הישיבה, היכן למדו האחים הגדולים או האבא כשהיה בגילו של הילד (יש מסורות שיותר חזקות מההלכה) ומה טיבם של הרמי"ם. קיימות שאלות חשובות נוספות כגון: אם יש מספיק טיולים, איך האוכל בחדר האוכל, מה אורך יום הלימודים, וכולי. שאלות אלו חשובות מאד, לעיתים הן יכולות להיות הגורם המרכזי באהבת הנער למקום.

אני מניח שיש שאלות נוספות שחשוב לעסוק בהן. מטרתי היא להדגיש את הצורך להניח את השאלות על השולחן. לשבת יחד, ההורים והנער, ולדבר על השיקולים השונים שכל אחד חושב עליהם מנקודת מבטו. הצעה נוספת היא לכתוב את השיקולים, דבר שמועיל מאוד בהמשך.[3]

מיון החלקים לפי קטגוריות

בשלב זה אנו מניחים את חלקי הפאזל הראשונים והבולטים במקומם. מה ברור שכן ומה ברור שלא. יש כיום מסגרות לימודיות רבות. חלקן בעלות אופי מובהק שכתוב בצד שמן "בכותרת הראשית", וחלקן מבטאות בצורות שונות את אופיין ומטרתן. אם מדובר בתלמיד המבקש למצוא לעצמו מסלול מובהק, כדאי לבדוק בכל האמצעים מהן האפשרויות הקיימות שיכולות להתאים.[4] במידה ואין נטייה מובהקת לתוכן או למסלול ייחודי, ראוי להחליט יחד מה הם הכלים שנשתמש בהם על מנת לצמצם את האפשרויות. אין טעם לבדוק לעומק את כל האופציות, וזה אף עלול לגרום לבלבול. צריך להגיע למצב שבו מבקשים לראות כשלשה מוסדות.[5]

הבדיקה תיעשה בכמה מישורים: הילד יברר אצל הסובבים אותו[6] על המסגרות האפשריות, וההורים יבררו זאת במעגלים שלהם. תהיה זו טעות אם רק ההורים או רק הילד יבררו מה הן האפשרויות. בירור משותף מקל על ההחלטה ומקיף יותר בתוכנו. בצורה כזו כולם לוקחים אחריות על התהליך.

המסגרת

לאחר הצמצום וההבנה שישנם שניים שלשה מוסדות שבהם הילד והוריו מעוניינים, ראוי לערוך ביקור. יש ביקורים שנקבעו מראש ויש ביקורי פתע.[7] אפשר ללמוד על המוסד משני סוגי הביקורים. יש גם ימים פתוחים שבהם ניתן לפגוש את דמויות המפתח במוסד ולשמוע על דרכן החינוכית. זהו מפגש חשוב מאד שנותן תמונה טובה וברורה של המוסד.

בדרך כלל שלושת המוסדות שאליהם הצטמצמנו הם גם אותם שלשה מוסדות שחבריו של הילד מתלבטים לגביהם (פלא). בשלב זה של הבדיקה, כדאי גם להיות קשובים להלך הרוח של חברי הילד ומשפחותיהם. סוגיית החברים היא סוגיה חשובה מאד, בוודאי כשמדובר על מוסד לימודים רחוק ממקום המגורים או חבורת תלמידים אחת השייכת לאותה תנועת נוער. לא נעים לדעת שחמישה חברים לומדים במוסד אחד ואחד הלך למוסד אחר רק כי לא דיברו בניהם בשלבי הבדיקה. לעניות דעתי במידה וחבריו של הילד בחרו במוסד לימודי שנבדק בכל מקרה, אך יש מוסד מתאים ממנו, ראוי לשקול היטב הליכה עם רוב החברים. חבריו של הילד הם נקודה משמעותית ויתכן שמשתלם לוותר על שיקולים אחרים לטובתה.

החלקים האחרונים

אנו מניחים שהצמצום לשלשה מוסדות הוא בעצם הבנה שלכל מוסד יתרון משמעותי, בצד ויתור על משהו אחר. השלבים האחרונים במלאכת החיפוש תלויים בנו רק לעיתים.

בשלב זה נכנסים שיקולים נוספים שלא נלקחו בהתחלה בחשבון.[8] עם הזמן ועם היכרות המוסדות לעומק, מתגבשת אצלנו ההבנה מהו המוסד הראוי. ימי ההורים ויום ביקור של הילד במוסד מוסיפים עוד מידע שלא היה ידוע בשלבים הקודמים בהחלטה, והם אלה שמבהירים את התמונה ומסייעים להגיע להחלטה טובה.[9]

התמונה

מלאכת ההרכבה יוצרת תמונה מרשימה. התבוננות על התהליך כולו מדגישה את דבריו הנפלאים של הנצי"ב:

"שמח בחור בילדותך והלך בדרכי ליבך", לפי שאין הילוך עבודת ה' בתמידות של כל בני אדם שווין. זה עוסק בתורה ועמלה כל היום. וזה פורש עצמו לעבודה. וזה לגמ"ח. והכל לשם שמים. וגם בתורה עצמה אין כל דרך לימוד שווה. וגם במעשה המצות.. ואם בא אדם לשאול איזהו דרך ישרה שיבור לו בדרך לימודו או במה להיות זהיר טפי, ע"ז אמר קהלת והלך בדרכי לבך, מה שלבו נמשך אחריו." (במדבר, סוף פרשת שלח).

הכותב הוא ​ראש ישיבת אמי"ת עמיחי - רחובות

[1] מכאן והלאה, מטעמי נוחות ושטף הקריאה אכתוב בלשון זכר, אך הדברים אמורים לבן או לבת. מקווה להבנתכם.

[2] כיון שמדובר בתהליך רגיש ראוי לשמור על ערוץ פתוח ומאפשר. הערה כגון "כולם יוצאים לישיבה התיכונית מהבית, אתה מפונק ותלותי" יכולה למנוע מילד לומר שהוא לא רוצה ללמוד בפנימייה, למרות שבסביבת מגוריו כולם יוצאים לפנימיות.

[3] לעיתים אני רואה משפחות שבאות לבקר במוסד החינוכי ושולפות נייר עם רשימת מרכיבים שכתבו בטרם באו להתרשם מהמוסד. זה עוזר מאד למשפחה להיות ממוקדת בסוגיות שחשובות לה, ומונע הסחת דעת הנובעת ממה שחשוב למוסד להציג.

[4] יש אתרי אינטרנט שמספקים מידע מגוון על המסלולים השונים. גם המוסדות בעצמם מחזיקים לעיתים אתר או דף פייסבוק שמכיל תוכן שעשוי להועיל.

[5] קריטריונים לצמצום האפשרויות: מרחק מקום הלימודים מהבית, אורך יום הלימודים, פנימייה, ישיבה גדולה או קטנה, מקום ותיק או חדש וכולי.

[6] המורה, המדריך בתנועה, האחים ושאר קרובי משפחה.

[7] ביקורי פתע לא תמיד מתאפשרים בכל מוסד וגם אם כן ראוי בכניסה לבקש מהממונים להסתובב במוסד. לעיתים נדמה למבקרים שכאשר הם באים לביקור פתע כל המוסד הלימודי פתוח בפניהם - אין זה כך והנחה זו אף יוצרת אווירה לא טובה.

[8] החבר לא התקבל, הבדל בגובה שכר הלימוד בין המוסדות וכולי

[9] קיימים מוסדות רבים שעורכים ראיונות קבלה בצד מבחנים שמשרד החינוך עורך. גם נושאים אלו מהווים שיקול בתהליך.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן