סגירת מעגלים

אתה נמצא באירוע עם חברים, רגוע ושמח, פתאום מצלצל הטלפון הנייד, על הצג מופיע מספרו של פקיד הבנק, הדופק מואץ, אתה מניח שהוא רוצה להגיד לך שחרגת ממסגרת האשראי, אתה בוחר לא לענות. הפעם זה היה הבנקאי, אבל סיטואציות דומות מרחשות בחיינו כל הזמן: המורה של הילדים מבית הספר, שיחה מהעבודה, או אפילו סתם מכר לא נחמד במיוחד.

אנו משקיעים מאמצים גדולים בכדי להתכחש למציאות ברגע נתון, אנו משקיעים הרבה כוחות בכדי לדחוק את הרגע הלא נעים לזמן מאוחר יותר. העניין הוא, שבינתיים אנו לא שוכחים אלא רק מדחיקים, ההרגשה הלא נעימה של עומס ממשיכה ללוות אותנו גם בשעה שכביכול המשכנו הלאה.

אך הבעיה היא לא עם אדם אחד שלא נעים לנו ממנו, עם זה אפשר להסתדר, מידי פעם יהיה לא נעים ואז זה יעבור. הבעיה מתחילה כשהתנהגות ה'סינון' הופכת להיות דרך חיים. אנו צריכים להבין: כל שיחה שלא נענתה במתכוון, כתוצאה מהנחה שיהיה בה משהו לא נעים, הופכת להיות עומס.

באו נשים את הדברים על השולחן. אנחנו אנשים טובים ולא נעים לנו לאכזב מישהו אחר, גם לא נעים לנו שיחשבו עלינו שאנחנו בעלי חסרונות, אז אנחנו מעדיפים לא לענות עד שיהיה לנו משהו יותר נעים להגיד או עד שנשמע יותר טוב, בינתיים אנו אוגרים עומס על גבי עומס, הולכים לישון עם נושאים לא פתורים בלילה וקמים איתם בבוקר.

דוגמא קטנה ושכיחה: יש לך חוב מצטבר במכולת, סוף החודש הגיע, אבל המשכורת נכנסת רק בעוד מספר ימים, בעל המכולת מתקשר, מה לעשות הוא צריך את הכסף לשלם לספקים בראשון לחודש, אבל מה לעשות לך אין כסף. עד כאן המציאות. שתי תגובות אפשריות. האחת, לסנן את בעל המכולת חמישה ימים, ואם ממש לחוצים לקנות משנו במזומן במקום אחר, בינתיים אתה מקווה שלא תיתקל בבעל המכולת, וכל פעם שהוא מתקשר אתה נאלץ להוריד את הדופק. אפשרות אחרת היא להיות אמיץ, לענות יפה ולהגיד בנחת: "אני מצטער, זה כל חודש אותו דבר, פשוט המשכורת נכנסת בחמישי, ואז אני יבוא בעצמי לשלם, לפני זה אין לי מאיפה"

באפשרות הראשונה גם אתה וגם המוכר בלחץ, אתה בגלל שלא שילמת, ואולי יותר מכך טורדות אותך המחשבה: "מה הוא חושב עלי". גם המוכר שחושב שאין לך מאיפה לשלם בכלל ולכן אתה מסנן אותו, נלחץ.

באפשרות הפעולה השנייה, ההתחלה קצת לא נעימה בכל זאת לא נעים להגיד למישהו שאין לך כסף לשלם לו, אבל זו האמת. אז לפחות הורדת את העומס ממך, כי פתחת את הקלפים, והמוכר נרגע כי הוא יודע שעוד חמישה ימים הוא יקבל את הכסף ולא ברחת לחו"ל.

היכולת לעמוד מול המציאות שלנו ושל הסביבה, נותנת לנו בסופו של יום רוגע ושלווה, אנו יכולים ללכת לישון בלי עומס שסחבנו איתנו במשך היום, לצורך כך אנו צריכים לקבל החלטה אמיצה, להיות יותר פתוחים להגיד את האמת, גם אם היא לא נעימה. בהצלחה.