השעון המעורר צילצל, השעה 6:30 בבוקר. עוד יום התחיל. אך לאורית אין כוח לצאת מהמיטה. 'אוף, כמה שאין לי חשק ליום החדש...' חשבה אורית לעצמה. 'לקום, להתארגן, להתפלל, להעיר את הילדים, להלביש ולארגן כל אחד, ארוחת בוקר, אוכל לגן ולביה"ס, והופס.. לטוס לעבודה. אין לי כוח!'.
מכירים את התחושה הזו? שפשוט אין כוח או חשק להתחיל עוד יום? שפשוט רוצים להישאר במיטה ולתת למישהו אחר לנהל לנו את היום? נדמה, שכל אחד מאיתנו מכיר בצורה זו או אחרת את החוויה הזו. זה יכול להתבטא בתחושה של מיני ייאוש, של חולשה, עייפות, חוסר סיפוק או גם רצון לחידוש ולשינוי.
אם כך, כיצד ניתן להתמודד עם החוויה הזו? כיצד ניתן למלא את עצמנו בכוח, ולהגיע כמה שפחות למצבים כאלו? או מה עושים כאשר נמצאים כבר תקופה ארוכה במצב של חוסר כוח ועייפות? (שפעמים רבות מקורה הוא נפשי).
בחודש האחרון התחלנו לקרוא את ספר בראשית. ספר זה, עם כל מאורעותיו מלאי העומק, נותן לנו הדרכה וקריאת כיוון כיצד כדאי לאדם להתקדם ולפעול בחייו שלו. הרבה פירושים ניתנו לעניין של "לך לך", אך נראה שבאופן הפשוט "לך לך" זה הביטוי המסמל את עניין ההליכה, העשיה, הפעילות בחיים שלנו. לכל אחד מאיתנו ישנן מטלות חיים שונות. משימות, תפקידים, עניינים פיזים ורוחניים שהוא פועל להשגתם. העולם הזה דורש מאיתנו ללכת, להתאמץ, לפעול ולעשות, כמו שכתוב בספר איוב "אדם לעמל יולד". אך, כמו ששאלנו בתחילה, מה נותן לנו את הכוח ללכת? מה יכול לאפשר לנו להמשיך ולהתקדם ולשמור על הכוחות? כל כך הרבה אנשים נחלשים בדרך, נופלים, מתייאשים ומתקשים להמשיך לצעוד. אם כך, מה ניתן לעשות?
ושוב ספר בראשית נותן לנו את התשובה.
הפרשה המופיעה לפני פרשת "לך לך", זוהי פרשת- נח. וכנראה שזה לא סתם. שמעתי שיעור שהביא הסבר מהזהר, על כך שנח היה משול לשבת. נח הוא מלשון- מנוחה. אם כך, זהו הסוד. בכדי שיהיה לנו כוח ללכת- אנו חייבים קודם לכן שיהיה לנו מקום של מנוחה בחיים. מקום של נחת. מקום שנוח לנו להיות בו, לחזור אליו ולהתחזק מתוכו. אי אפשר לצעוד ולצעוד ללא המנוחה הקודמת לצעידה.
ומה הכוונה? פעמים רבות אנו אומרים לעצמנו "אחרי שנעבוד קשה, שנצא לפנסיה, שהילדים יגדלו וכדו', אז נצא לחופש, אז נזכה למנוחה". אך ספר בראשית מלמד אותנו שלא כך הוא.
המנוחה היא תנאי מקדים להליכה ולעשיה
כאשר אנו פועלים מתוך לחץ מתמיד, מתוך חוסר שקט פנימי וחוסר נחת- אז קשה מאוד ללכת ולהתקדם. קשה מאוד לשמור על הכוחות לאורך זמן. לכן ישנה חשיבות אדירה לצאת אל מטלות החיים מתוך מקום פנימי של מנוחה. ומהי בעצם אותה המנוחה? מנוחה במובן הפשוט הינה מקום של רוגע. אין שם לחץ. יש שלווה וטוב. ונוח ונעים. כשם שבשבת איננו עובדים או מתאמצים, אלא מתענגים, מתלבשים יפה, אוכלים ביחד, שרים ונחים- והיא היא זו שנותנת את הכוח למשך השבוע כולו!
אם כך, כיצד ניתן ליצור את המקום הפנימי של המנוחה? הרי לא מספיק לא לעשות כלום בשביל להרגיש במנוחה, מכיוון שעיקר חווית המנוחה היא תחושה נפשית ולאו דווקא פיזית- של נחת.
ראשית, בכדי לענות על שאלה זו, הייתי מציעה לכל אחד לבדוק עם עצמו מהי מנוחה פנימית אמיתית עבורו? מה זה תחושה של נחת בשבילו? לאחר מכן תנסו לעשות רשימה של כל הדברים שמסייעים לתחושת הנחת ומעניקים כוח.
מקום של נחת יכול להיות מקום של זמן לעצמי. שאני לא צריך או צריכה לטפל באף אחד, אלא פשוט להיות עם עצמי. לקרוא ספר, לצאת להליכה קצרה, להכין לעצמי כוס קפה עם עוגה, לנוח במיטה ולפנק את עצמי- בשביל עצמי. מקום של נחת יכול להיות מפגש עם חבר טוב, יציאה עם שכנה או אחות, לשמוע שיעור, ללכת לחוג, לשבת בדשא, להסתכל על השמיים- או כל דבר אחר שמעניק לי כוח.
אמונה ונחת
תחושה פנימית של נחת קשורה פעמים רבות למקום של אמונה. אמונה בטוב המוחלט שיש בי, בנשמה הטהורה שנתת בי. כאשר אנו מחוברים ומאמינים באמונה שלמה שאנו טובים, שיש ערך לחיים שלנו, שיש משמעות לקיום שלנו, שיש לנו נשמה טהורה- זה נותן לנו כוח! זה מקום פנימי של נחת ביחס לעצמי. החוויה הפנימית הזו, שיש לי ערך, מיוחדות, תפקיד וכוחות שאינם קשורים במעשה זו או אחר, מפחיתה מאיתנו הרבה לחץ ומאפשרת לנו להמשיך לפעול ולצעוד- אבל בנחת... איננו צריכים להוכיח שום דבר לאף אחד- אנחנו כבר טובים ונפלאים במהותנו, כמו שאנחנו!
דבר נוסף ואחרון להיום- זה האמונה התמימה בבורא עולם. כאשר אנו בוטחים בה', מאמינים בו ויודעים שכל מה שקורה עימנו זה מאת ה' יתברך- זה נותן לנו כוח. זה מאפשר לנו להפחית לחץ ולדעת שהדברים אינם תלויים בנו. ככל שאנו יותר מחוברים בבטחון ובאמונה לה'- אנו יכולים לחוש את הנחת הפנימית. את העובדה שיש לנו על מי להישען ויש מי שמנהל את הדברים- ממילא אני יכולה לנשום עמוק. להרגע. לסמוך עליו. אני יכול להיות בנחת, יש מישהו שדואג לי, שדואג לנו... וזה נותן הרבה כוחות של מנוחה פנימית עמוקה- המאפשרים לנו לצאת אל החיים ולפעול אך מתוך נחת, רוגע ואמונה. בהצלחה רבה!
אודליה מימון, עו"ס, מחברת הספר "אוצרות פנימיים", יועצת זוגית ואישית, מנחת סדנאות לנשים בנושאים שונים, ומלווה נשים בטיפולי פוריות