כשהייתי קטנה פחדתי מהחושך. אני זוכרת שבלילה הייתי שוכבת על המיטה ומביטה על המדרגות שהיו מול החדר שלי. בחושך הצללים שמולי נראו לי כמו אנשים שמתחבאים שם. גם היום, אני לא אוהבת חושך וכשאני חושבת על זה אני מנסה להבין: מה באמת מפחיד בחושך?
- העדר אור אור מתחבר אוטומטית לחום , חיוכים, אהבה, דברים טובים, שמש, קיץ ועוד… ואם אין אותם? אז חושך נותן לנו הרגשה של היעדר כל אלו.
- פחדים ודמיונות בחושך אנחנו לא רואים וזה גורם לנו לדמיין מה נמצא שם. וכשאנחנו יוצאים מנקודת הנחה של חולשה, של העדר אור, של העדר ראייה והרגשה לא בטוחה, ברור שנדמיין דברים רעים. הרי גם ככה אנחנו מרגישים חסרים וחלשים.
לפעמים בחיים יש מצבים של "חושך". אנחנו מרגישים פחות טובים, לא מצליחים, בודדים ועוד. בתור הורים, כשאנו רואים את הילד שלנו במצב של חושך, אנחנו הרי רוצים להוציא אותו לאור ולעזור לו. איך נעשה את זה?
אפשר לתרגל וללמוד הסתכלות חיובית - הסתכלות של אור. אני הייתי פעם מומחית ב"לראות את הרע" ובפסימיות. עד שיום אחד כשאמרתי לבעלי שככה אני, הוא אמר לי: "מיכל, את יכולה בכל יום מחדש לבחור מי את. זה שהיית כך פעם או שלמדת מ... (חוויות חייך/ הורים/משפחה/חברים ועוד) זה לא אומר כלום. כל יום הוא בחירה חדשה".
אז בואו נבחר בכל רגע מחדש לראות ולהוסיף אור!
איך מוסיפים אור? לעצמנו, לילדינו, בבית ובסביבה?
- התרגלו לראות את האור - אולי בהתחלה זה קצת קשה כי אנחנו לא רגילים, והחושך מפחיד ומרתיע ולכן הוא נראה שהוא גדול ממה שהוא באמת. הרי בינינו, ילד בן 3 או 17 שעושה משהו רע זה לא בהכרח שהוא כולו חושך. הוא בטוח לא! יש בו הרבה הרבה אור . אבל הלחץ והפחד מהבאות מגדיל אצלנו את החושך (ואת התגובות). בכל סיטואציה בה אתם נמצאים, עצרו לפני שתגבשו עליה דעה, ומצאו בה שלושה דברים לפחות שהם טובים. אחר כך נסו לעלות לארבעה וכן הלאה.
- שתפו אחרים בתהליך אותו אתם עוברים - כך תעבירו הלאה את האור. ספרו לילדים. שחקו איתם במשחק "מצא את הטוב". לדוגמה: לאחד הילדים נפלו פתיתים במטבח על הרצפה. שבו לידו ושאלו את כולם: מה יכול להיות טוב בסיטואציה? אולי תופתעו מהתשובות. ואם אין תשובות? מצאו איתם את התשובה הראשונה. לדוגמה: "יש לו הזדמנות לעזור לאמא", "אולי הפתיתים היו מקולקלים וכך ניצלנו מכאב בטן" וכן הלאה…
- אני יודעת שעכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם: "ואם הילד עשה משהו רע ולא נגיב - אולי נפגע בחינוכו. הרי איך הוא יידע שזה רע?" ראשית, רוב הסיכויים שהוא יודע שזה לא מה שצריך לעשות. דבר שני, אתם יכולים גם להעיר. זכרו: אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהילד הוא טוב ולא רצה לפעול מתוך רוע, ולכן מטרתנו כרגע היא לתרגל ראיית טוב.
- עשו טוב - תנו לאחרים, תרמו ושתפו את הילדים בנתינה ובמעשי צדקה, גם גדולים וגם יומיומיים. השתמשו בבית בשפה של נתינה: "איזה כיף לך שעזרת לאחותך - זכית לתת לה". היו אתם אנשים שנותנים: החלטתם לתת לרכב לידיכם להיכנס לנתיב? אל תעקמו את האף, חייכו וסמנו לו עם היד שזו מתנה, בכיף. אשה מבוגרת מנסה להיכנס לסופר? פיתחו לה את הדלת וחייכו אליה בשמחה.
- השתמשו בעזרים חיצוניים - מוזיקה: בחרו שירים ערכיים שמתאימים לערכי הבית שלכם. ספרים: ספרו לילדים הקטנים ספור על שמחה ונתינה ואור.
- תנו לילדים לתרגל את הערך - שאלו אותם אם יש להם רעיון איך לעזור למישהו. תתפלאו כמה הם מהממים, טובי לב ויצירתיים. אפשר להכין עוגיות ולחלק לשכנים, אפשר לכתוב שלט לכבוד החג לדיירי הבניין, אפשר להתקשר ולשמח את סבתא וסבא ועוד...
כולנו עשויים מאור עטוף בקליפה. כשתתרגלו לעצמכם את חשיפת האור בסביבה ואצלכם, תגלו שככל שאתם מפיצים יותר אור - אחרים מגיבים ואז גם הם ממשיכים ומעבירים לאחרים מהאור שבהם. והילדים? האור שלהם גלוי ועדיין פחות מוחבא בקליפות כהוריהם. הסתכלו היטב ומצאו את האור – הוא שם! הדגישו אותו (בעיקר לעצמכם) והגיבו אליו. אור ועוד אור ועוד אור - מתעצם ומגרש את החושך.
חנוכה שמח!
מיכל כרמי היא אשת חינוך, אמא לשבעה, מורה בתיכון, מנחת הורים בגישת "שפר", מעבירה שיעורים על החיים דרך פרשת שבוע, מרצה למבוגרים ונוער בנושאים של: העצמה, הגעה למטרות, עין טובה ועוד. מנהלת את דף הפייסבוק "שפר באהבה- מיכל כרמי"