אחרי 13 שנה באחד המקומות הנחשקים בתקשורת הישראלית, לבנת בן חמו החליטה לקום וללכת ולפתוח בקריירה מוזיקלית. בשיחה חשופה עם שירה אליצור בפודקאסט "למה אני כאן?" מבית אתר כיפה, היא על הפחד לפספס את הרכבת במוזיקה, ואיך זה לעזוב הכל כדי למצוא את עצמה מחדש.
"הייתה לי מצוקה, הייתי מרגישה שאני רוצה להיות במקום שלהם"
המעבר מהכסא הנוח של השדרנית אל עולם המוזיקה לא קרה ביום אחד, אלא נבע מתחושה פנימית שהלכה והתעצמה. היא הבינה שהיא כבר לא יכולה להסתפק בסיקור של יצירות של אחרים, בזמן שהיא עצמה בוערת ליצור. "הייתה לי מצוקה. אז אני לא יודעת אם זו הייתה בעירה, הייתי מראיינת אמנים והייתי מרגישה שאני רוצה להיות במקום שלהם... זה היה מין כיווץ כזה, זו הייתה עצבות מאוד מאוד גדולה", היא משחזרת את הרגעים שבהם הבינה שמשהו חייב להשתנות.
ההחלטה לעזוב אחרי 13 שנה לא הייתה קלה, אך היא הרגישה שאין לה ברירה אחרת "אני יכולה להמשיך לעשות את זה מדהים אבל אני יכולה וצריכה להיות במקום היוצר ולא רק במקום שמסקר את היצירה".
לצד הצורך בביטוי עצמי, ליוותה את המעבר תחושת דחיפות קיומית והבנה כי חלון ההזדמנויות המקצועי שלה הולך ונסגר "אם אני לא עושה את זה עכשיו, זהו לבנת, אני לא יודעת אם את תוכלי לעשות את זה בשלבים יותר מאוחרים, כי במוזיקה. יש חלון הזדמנויות מסוים" היא מוסיפה "את ראית איזושהי זמרת שפורצת אחרי גיל 40? לא, זה לא קורה"
לצפייה והאזנה לפרק המלא:
"הייתי ילדה דתייה מאשדוד. הרגשתי זרה בהתחלה"
המסלול של לבנת בן חמו אל לב התקשורת הישראלית החל בנקודת מוצא רחוקה מהקונצנזוס התל-אביבי, עבור נערה דתייה שגדלה באשדוד "הייתי ילדה דתייה מאשדוד, היה לי ברור שאני רוצה להתגייס כי תמיד הסתכלתי כזה מעבר להרים, תמיד רציתי לא להיות בשטנץ' הדתי".
אל גלי צה"ל הגיעה כמעט במקרה, ללא תכנון מוקדם או מגמת תקשורת ברקע: "לא היה לי שום מושג שיש דבר כזה לשרת בגל"צ. עשיתי מיונים לצבא וקיבלתי מיונים לאשכול דוברות ומידע. ומשם בעצם הגעתי למיונים והבנתי שהיו לי מיונים לגל"צ. ואז דבר הוביל לדבר ועברתי את המיונים האלה להפתעתי הרבה".
"זה מאוד מאוד שונה מכל מה שהכרתי עד אותה נקודה, גם במרקם האנושי, גם בתכנים. אני הרגשתי מאוד מאוד זרה בתור התחלה. זה לקח לי איזה שנה לצאת מההלם". למרות הקשיים, בן חמו מצאה את הדרך להפוך את הזרות לכוח ולשליחות. "יש איזשהו מקום בי שמרגיש שאולי הקב"ה שם אותי שם כדי לאפשר לעוד אנשים להרגיש תחושה של בית. אני נמצאת באיזשהו מקום שאני יכולה לחבר בין מה שגדלתי לבין המקום שהגעתי אליו, שאני איזשהו נהר כזה שדרכו יכולים לזרום דברים".