אמילי עמרוסי מזכירה: "הוא נמצא גם שם"

אשת התקשורת בחרה להתייחס לנושא המורכב ביותר במכה האיומה שנחתה על עם ישראל: סוגיית האמונה. "זה פוסט על אלוהים", היא כתבה, ותהתה איך נוכל לצלוח את החושך הגדול הזה בלי אמונה

חדשות כיפה חדשות כיפה 12/10/23 15:03 כז בתשרי התשפד

אמילי עמרוסי מזכירה: "הוא נמצא גם שם"
אמילי עמרוסי , צילום: שרון גבאי

מחיר הדמים הנורא של מלחמת חרבות ברזל טרם נקבע באופן סופי, אולם כבר עכשיו, ביום השישי למלחמה, ברור כי מדובר במספרים איומים שטרם נראו כמותם במדינת ישראל. אחת ההשלכות של המערכה הכבדה עלולה גם להשפיע על האמונה הפנימית של כל אחד מאיתנו, שעומדת במבחן קשה ביותר נוכח מעשיו של בורא עולם.

תמצית האימה בממ"דים בקיבוצים הייתה שאיש לא רואה את ההודעות שלהם

הסופרת והפובליציסטית אמילי עמרוסי התייחסה לפוטנציאל של משבר אמונה, ובפוסט שהעלתה לחשבון הפייסבוק שלה ביקשה לדבר דווקא על אלוהים. "אלוהים. זה פוסט על אלוהים. אלוהים, אמרה החברה החילונית שלי, ששני בניה והחתן שלה בחזית. 'אני מתה מפחד ויודעת שאלוהים מנהל את זה. אין שום דרך אחרת להחזיק מעמד'. אלוהים, אמרה חברתי עפרה לקס, שבנה הגיבור לוחם סיירת מטכל נפל בקרב הירואי על קיבוץ בארי.'אלוהים חמל עלינו וראינו חסד בתוך החושך'.אלוהים, אמרו אנשי זק"א שראו את הזוועות. איך אלוהים נתן לזה לקרות, אומרים הניצולים. אחרי החגים - אלוהים גדול, אמרנו אנחנו בפרה-היסטוריה. אלוהים אדירים, אנחנו אומרים עכשיו. אחרי החגים פה. אלוהים אדירים".

חיילים בחזית

חיילים בחזית, צילום: Chaim Goldberg/Flash90

העיתונאית ממשיכה ומסבירה כי ההפך מפחד הוא לא אומץ אלא דווקא תחושת מושגחות, הידיעה שהאדם לא לבד. "אם אני הולכת לבד בחניון חשוך ושומעת רק את הצעדים שלי, אני מפחדת. אבל אם אני יודעת שיש איש ביטחון שרואה אותי במצלמות של החניון ועוקב אחר צעדיי, הפחד יורד. תמצית האימה בממ"דים בקיבוצים הייתה שאיש לא רואה את ההודעות שלהם ולא שומע את הזעקות שלהם. ומה שנדרש מאיתנו כהורים זה להיות עם עיניים על הילדים, כי כשהם יודעים שמבוגר רואה אותם (ולא מכונס בעצמו), הם נרגעים".

עמרוסי לא מבינה איך נוכל לעבור את החושך הזה בלי אמונה

עמרוסי מבקשת מקוראיה לזכור דבר אחד: "אתם נראים. יש מנהל לחושך הזה. קוראים לו אלוהים. כשהמצלמות של גדר הגבול לא עבדו, המצלמות שלו ראו. הוא ידע על הזוועה, ומסיבות שאנחנו לא מבינים לא עצר אותה. והוא אוהב את עם ישראל ורוצה בטובתו. והוא מנווט את הספינה הגדולה שעליה אנחנו מתרוצצים בלי לשים לב שהאדמה שלנו היא סיפון. אנחנו מדממים דמעות. אנחנו לא מבינים כלום. ורק חייבים להזכיר לעצמנו שהוא משגיח. הוא לא נרדם".

הלוויה צבאית מלחמת חרבות ברזל

הלוויה צבאית מלחמת חרבות ברזל, צילום: Noam Revkin Fenton /Flash90

עוד הוסיפה: "הלוואי שהיו לנו מגישים שמדברים קצת בשפה הזאת. ששואלים משפחה של פצוע לפני סוף הריאיון מה השם לתפילות (אנחנו דבוקים למסך ורוצים להתפלל! בבקשה תשאלו מה שמו הפרטי המלא ושם אמו). שנפרדים מאיש צבא שנמצא בשטח במילים 'שהשם ישמור אותך' ולא רק "תשמור על עצמך". שמדווחים על נפילת טיל שהסתיימה ללא פגיעות במילים 'ברוך השם ללא נפגעים'.

את דבריה חתמה בתהייה: "אני באמת לא מבינה איך נוכל לעבור את זה בלי אמונה. אמונה בצדקת הדרך, בצה"ל, בציונות, בהתיישבות, בעם ישראל, בכוחות שלנו, בעתיד המואר שלנו. והאמונה שנצח ישראל לא ישקר. ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא השם יתברך".