הרב שי פירון מסכם את השבעה עם מספר כללים מרגשים ושימושיים

בשבוע שעבר הלכה לעולמה המשנה לראש העיר בת ים אסתר פירון, אימו של שר החינוך לשעבר, הרב שי פירון. אסתר זכרונה לברכה הייתה מנשות החינוך הבולטות בעיר. הרב פירון ניסה לסכם היום (ד') את מחשבותיו, עם סיום ימי השבעה. "אני בעיצומם של הרהורי תשובה. בימי השבעה גיליתי עד כמה לקיתי ב'הערכת חסר' של אימא", כתב בחשבון הפייסבוק שלו.

היא היתה גדולה מהחיים

"אנחנו תמיד אוהבים ומעריכים את ההורים שלנו", הסביר הרב פירון, "אבל, תמיד נראה לנו ש'הם קצת מפעם', ואנו, אנשי ההווה חוזי העתיד ומעצביו, מבינים יותר את העולם שבו אנו חיים. וכהורה הולך לעולמו, ומנחמים באים ללא הרף, ומספרים על אימא ואבא אתה למד שהם היו גדולים ממה שחשבת, הספיקו יותר ממה שהערכת, ללא פייסבוק וכלי תקשורת אימא שלי נגעה באלפים רבים של לבבות, יותר מכל מה שהערכתי. סוף סוף הבנתי את עומק המושג: "היא היתה גדולה מהחיים".

זמן סיפור: לספר, להקשיב, להתמסר

בנוסף לדברים שכתב על אמו ז"ל, הציע הרב פירון מספר "הלכות חדשות" לימי השבעה:

השכנים בבניין. הרב פירון מציע לא לשכוח להתנצל בפני השכנים. "שבוע של רעש והמולה פוגע בשגרת יומם, הקן המשפחתי שלהם הפך לקניון עירוני. צריך למצוא דרך להתנצל ולהודות להם".

אל תרגישו לא נעים. לשבעה מגיעים אנשים לא מוכרים הכירו במהלך חייהם את המנוח. "מותר, אפילו חובה, לומר ברוך ועדינות: 'סליחה, מי אתם?' וגם: "איך הכרתם?' ואולי 'תספרו לנו משהו עליה'.

אל תרגישו לא נעים 2: הרב פירון כותב ברגש בשבעה לא עושים חשבונות. "גם אם נוצר מתח בינכם לבין מי שיושב שבעה, לכו לנחם. גם היה מתח בניכם לבין הנפטר, לכו לנחם. סוף החיים של ההולך, הוא גם הזמנה להתחלה חדשה שלכם".

זמן סיפור: "אין מה לעשות", הוא כותב, "כל מנחם ומנחמת ראויים לשמוע את הסיפור כאילו הם המנחמים הראשונים שהגיעו. זה כבודם של ההורים. אל תשכחו להניח מחברת, יומן אישי. כך, מי שירצה יוכל לכתוב משהו לזכרם של ההורים. לא כולם יכולים/רוצים לדבר. וכמובן: השתמשו במכשיר הקלטה. רק כך תוכלו לעבד את הסיפורים הנפלאים שתשמעו".

אפשר להתנצל גם אחרי

זמן משפחה: גם זמן משפחתי נצרך לדבריו: "בני המשפחה הגרעינית, זוכים לדקות של חסד. בסוף כל יום, היו לי רגעי אבלות טהורים עם אחותי המופלאה, שירה. אלה היו רגעים של קדושה, בהם אימא היתה נוכחת, בלי סיפורים ומילים".

זמן תודות: הרב פירון לא שוכח להודות: "לבני המשפחה, הילדים והנכדים, שהארת פניהם היתה מרפא לנפש. דודים ודודות ובני ובנות דודים; היו רופאים ואחיות ואנשי צוות; וחברות מופלאות תומכות שאין מילים שתכלנה את תרומתן לרווחתה; ועיריית בת ים שאין לתאר את הירתמותה, ובראשם, ראש העיר, צביקה ברוט, ואלה שבאו להשלים מניין בשעות בוקר".

זמן סליחה: והנה ההסבר של הרב פירון לדבר: "רשמתי לעצמי בסלולרי, תוך כדי שבעה, כמה אנשים שחייבים לבקש מהם סליחה. ראית מישהו בזווית העין ולא הספקת להתייחס עד שנעלם? אפשר להתנצל גם אחרי".

הזמן של העובדים זרים: לרבים מהמתים יש עובד או עובדת זרה, וגם אותם לא שוכח הרב פירון: "גם לאימא היתה כזו, מדינה שמה. והיא הפכה לחלק מאיתנו. אחד מהרגעים המרגשים שחוויתי, היו הרגעים האחרונים שאחרי השבעה. שירה, העניקה למדינה, העובדת של אימא, תכשיט של אימא, מזכרת. והיא בבכי עמוק בקשה שלא נשכח אותה... וזה היה שיעור לחיים. אסור לנו, אחרי מותם של בני המשפחה, לשכוח אותם".

תמו שבעה של מילים

הזמן שלנו: השבעה הסתיימה ולרב פירון יש מה לומר: "כולם הלכו, הבית ריק, והלב חלול. אני יתום. זהו, אין לי הורים. ופתאום האדמה רעועה, ואיך זה שהשמש זורחת? ורק היום, פתאום, הדמעות זולגות מאליהן. אז לא למהר. וגם לא לשקוע. הצער יישאר לעולם, אבל הוא יקבע לעצמו מקום וזמן משלו. ואימא תהפוך, שוב, למקור של אנרגיה".

זמן של שקט: והנה כלל נוסף לימים שאחרי: "חצי יום עבר, ואנשים רבים מלווים אותי במבטיהם. חלק לא יודעים מה לומר. אחרים, מצפים שאומר משהו. זהו. תמו שבעה של מילים. עכשיו רגעים של שקט. תניחו קצת לאבלים".