ישראל הראשונה וישראל השנייה של יהורם גאון: "אין שום דמיון"

הזמר והשחקן זוכה פרס ישראל, יהורם גאון, שיתף בפוסט ארוך בפייסבוק על תחושותיו בדבר שני סוגים של ישראל: ישראל של תחילת הליכת הבוקר היומית שלו, וישראל של סיום ההליכה שלו. הוא המשיך השוואה ותיאר את ישראל של לילות הסליחות מול ישראל של השמש הקופחת, והמשיך בתפילה.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאיהורם גאון על ביקור השר הטורקי בהר הבית: "צריך לעדכן במילון את המילה ריבונות"

  29/05/22 13:39

"ואני, שעודני בדרכי חזרה הביתה, נבהל"

"ארץ ישראל של הליכת הבוקר היומית שלי היא ארץ ישראל אחרת, ארץ של צינת בוקר וחום של מאור פנים בה כל הבאים למולך אומרים שלום חייכני, נעים ונלבב וזו ישראל יפה שמאוד שונה ואחרת מזו של שעות היום כשהשמש קופחת וצינת הבוקר מתאדה אל תוך החום היוקד ואל העצבים שבעקבותיו. שעה אחרי ההליכה הנעימה של הבוקר, משנָה כבר הארץ את פניה, ואותו אדם נָעים שאמר לי שלום כל כך יפה במסלול ההליכה יוצא עכשיו לעבודת יומו במכוניתו העצבנית כמותו", כותב גאון, "ואני, שעודני בדרכי חזרה הביתה, נבהל מפגיעתו הדורסנית כי אני עוד שרוי בארץ ישראל היפה של הבוקר".

מההשוואה הזו ממשיך גאון בתיאור פיוטי אל חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, ואל לילות הסליחות. "השוני הזה קיים גם בארץ ישראל של 'לילות הסליחות' שגם היא אחרת ושונה מישראל של היום יום המסוכסך אצלנו בינו לעצמו. ארץ ישראל של סליחות היא מסבירת פנים, ותרנית ורחומה שמחבקת את כולם ואין בה הדָרות והחרמות".

סליחות בכותל המערבי צילום: הקרן למורשת הכותל המערבי

בארץ ישראל של סליחות כולם מסבירי פנים

"בארץ ישראל של סליחות אלפים נוהרים לכותל להתחנן שם בִּצְקון לחשם", הוא ממשיך, "וכולם מסבירי פנים כי כולם חשים שם למול האבנים הגדולות שהם לא הדבר הכי חשוב בתבל ויש מישהו או משהו גדול מהם ונשגב מהם ומבינתם. מאות רבות בנחלאות הולכים מבית כנסת לבית כנסת לשמוע פיוטים הנוגעים במקום הכי צורב מגעגוע, הכי רוטט שבלב, גם אם אתה חילוני, ואי אפשר להיות זועם או בוטה בהתעטף נפש כי זה הרגע להיות פתוח אל הסובב, מקבל ומכיל".

גאון ממשיך בהשוואה הכואבת: "בָארץ הזאת של הסליחות חשים אלפי מתחנניה שאכן 'הימים פונים' לבלי חזור ואותה הארץ ממש, בעוד שעה, כשיעלו השמש וחומה הקופח, תשנה פניה מן היחד השמיימי האוהב והמחבק, ותהפוך ארץ אחרת חצויה, חשופה לָבּוטות הנוראה ולשסע הפעור בין אנשיה".

לו יכולנו לשאול כמה רגעי חסד

הוא מסיים בהשוואה, עם תקווה: "אין שום דמיון בין ישראל של האשמורת השלישית ואיילת השחר, בה שרים: 'קמְתִּי בְאַשְׁמוֹרֶת לְבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנַי וְנַפְשִׁי שְׁחַרְחֹרֶת מִפְּנֵי רֹב זְדוֹנַי' לזו של צהריי היום ההופכת את האנשים לשונאים. לו יכולנו לשאול מישראל של 'הסליחות' כמה רגעי חסד של סבר פנים, של מודעות לָקוטן וּלשפלות הרוח של יצורי האנוש, אולי היינו מסוגלים לברוא לנו יש מאין בלתי אפשרי ממשלת אחדות".