סגור

איזור התעשייה: הכירו את עמית נגלר, קופירייטר ב"בולטון-פוטנציאל"

נגלר פרסם עד כה שלושה ספרים והוא עוסק בפיתוח תכנים לחברות באינטרנט. את השבתות הוא מקדיש למשפחה - ולא שוכח להודות לאל על מה שיש לו

חדשות כיפה
כא באייר התשעג
,
01 במאי, 2013 12:56

צילום:

עמית נגלר (38), תושב פתח תקווה, נשוי לאורית ואב לחשן, לביא ויאר. קופירייטר במשרד הפרסום בולטון-פוטנציאל, משרד הפרסום הגדול ביותר במגזר הדתי-חרדי. כתב ופרסם עד היום שלושה ספרים. כותב ומפתח תכנים לחברות באינטרנט, מרצה במסלול לאקדמאים במכללה להישגים בנושאי פרסום, שיווק וכתיבה וחבר קבוע בצוות הכותבים של 'בריחת המוחות' - מדור הסאטירה של העיתון "מקור ראשון".

איך התחלתי, מה עשיתי קודם: כילד וכנער, אהבתי לכתוב ולנגן, אבל בביה"ס אבחנו אצלי "בעיה" בהבעה בכתב והציונים היו בהתאם. אמרו שאני כותב כמו שאני מדבר ושזה לא מקובל, אף אחד לא הציע פתרון לבעיה וזה היה המזל שלי. הורי שימשו שנים רבות בתפקידי חינוך וגם אני רציתי לעסוק בחינוך.

אבי, משה נגלר ז"ל, היה מנהל מחוז חיפה והצפון במינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער. הוא טיפל ודאג לאלפי ילדים בפנימיות ולנוער עולה מאתיופיה. אמי תבדל"א, מרצה לחינוך מיוחד במכללת שאנן בקרית שמואל. התכנית שלי הייתה ללמוד במסלול ישיר לדוקטורט ולהיות פסיכולוג חינוכי. מותו של אבי, שהיה חולה מספר שנים, גרם לי לעצור ולבחון את הכול מחדש. נושא הכתיבה בער בי תמיד אבל בהיחבא. אהבתי לכתוב אבל לא היה לי אומץ לעשות עם זה משהו. חודש לפני פטירתו ולמרות שכבר סיימתי תואר שני בהצלחה, נרשמתי ללימודי קופירייטינג אצל תרצה גרנות ב-ACC ומשם חיי המקצועיים השתנו.

ללימודים ב-ACC לקחתי את המשפט שאבי תמיד אמר לי: "זה לא משנה מה תעשה, העיקר שתעשה את זה הכי טוב שאתה יכול". סיימתי את הלימודים בין המצטיינים והשתלבתי בפרומרקט, משרד לקידום מכירות. הייתי שותף לספר קמפיינים גדולים ("המצלצלים של תנובה, שוקו קרלו עם סבלימינל וכפר המוסיקה של קוקה קולה) בהמשך, כשהבנתי ש"רכבת האינטרנט" כבר יצאה לדרכה, הגעתי למנפאואר. שם חיפשו מישהו שיקדם את כל נושא האינטרנט בחברה. נתנו לי יד חופשית ללמוד ולעשות. שם נחשפתי לתחום כתיבת התוכן באינטרנט.

לאחר מספר שנים, הגעתי לישראכרט והייתי אחראי להקמת "זירת ההטבות של ישראכרט" באינטרנט בהתייחסות לכל ההיבטים השיווקיים, הפיננסיים והמשפטיים.

הישגים מרכזיים שאני גאה בהם: בחברת מנפאואר ניהלתי את רוב אתרי האינטרנט של הקבוצה. כשביקשו ממני בשנת 2006, להקים את אתר האינטרנט של חברת הבת 'מנפאואר בראשית', שעוסקת בהשמה למגזר החרדי, לא הרבה האמינו שבחור חרדי יגלוש באינטרנט כדי לחפש עבודה. אנשים לא קישרו בין אינטרנט, חרדים ועבודה. אני האמנתי. האתר עלה לאוויר ומהווה גם היום כלי מרכזי בגיוס עובדים.

הישג אישי, שהוא רק שלי, הם הספרים שכתבתי. כתבתי שני ספרי ילדים; "לאן נעלמו החלומות של החיות?" ו-"פעם אבא פעמיים ילד" וכן ספר למבוגרים שיצא לאחרונה בשם "אל תשאיר בלגן", שהוא קובץ אישי של סיפורים קצרים.

פספוס אחד בקריירה: אני לא יודע אם זה פספוס, אבל הרבה אנשים שמכירים אותי או קראו את הספרים שלי, חוזרים ושואלים אותי "איך זה שאתה לא כותב טור שבועי בעיתון ארצי?". בעבר כתבתי מספר פעמים טור אורח במגזין הבריאות 'מנטה' בשם "עשה את הדבר הנכון". מי יודע? אולי בעקבות הכתבה הזו אחד מעורכי העיתון ירים את הכפפה וזה יקרה.

רגע אחד לנצור: כשבני לביא-משה, הקרוי ע"ש אבי, היה בן שלוש, הוא שאל אותי יום אחד "איפה סבא משה ולמה לא ראיתי אותו אף פעם?" עניתי לו שסבא משה עכשיו בגן עדן ושלא ראית אותו כי הוא נפטר לפני שנולדת. לביא הביט בי ואמר: "הבנתי אבא, אני בגן ירדנה וסבא משה בגן עדן". היכולת של ילד להסביר לעצמו דברים מקסים אותי ומעורר בי השראה לכתוב בכל פעם מחדש. את הדו-שיח הזה בינינו שילבתי בספר הילדים שכתבתי "פעם אבא, פעמיים ילד".

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר: הכי פשוט. מתיישב על המיטה, אומר "מודה אני" ומוסיף עוד כמה מילות תודה אישיות לבורא עולם על כל מה שנתן לי. בחינוך שאני קיבלתי, שום דבר לא נראה לי מובן מאליו.

מה אתה הכי שונא בעבודה שלך: אני לא אוהב את המילה "שונא", אבל לפעמים זה מתסכל כשאתה בא עם רעיון שלדעתך הוא מצוין או כותב מודעה שאתה משוכנע שתביא ללקוח את ההצלחה שהוא מייחל לה והוא, מצידו, מבטל אותה במחי יד. היום, כשאני למוד ניסיון אני מבין שזה חלק מהעבודה. לרוב זה מדרבן אותי לחשוב ולמצוא רעיון יצירתי אחר.

איך נראית השבת שלך: השבת שלי מוקדשת רובה ככולה למשפחה. ב"ה זכיתי לאשת חיל שעל שלל תכונותיה הטובות היא גם בשלנית מעולה. לאחרונה, כבר ביום שישי המטבח מריח גם מחלות ולחמניות.

בארוחת ערב שבת, חשן, הבת הגדולה, הנהיגה שהיא זו שאומרת דברי תורה. אני אוהב לקום מוקדם יחסית בשבת בבוקר ולקרוא. בשבת בצהריים אני לומד עם הבן שלי לביא (בכיתה א') משניות. לעתים אנחנו מארחים משפחה וחברים או מתארחים אצל חברים.

בשמונה השנים האחרונות, אחרי התפילה בשבת בבוקר, אני מעביר שיעור לילדי בית הכנסת של קהילתי "צעירי כפר גנים ג'" בפתח תקווה. השיעור מיועד לילדי הגן וביה"ס היסודי והוא עוסק בפרשת השבוע וסיפורי חסידים. אני מאד נהנה מזה ומקווה שהילדים הרבים שבאים לשיעור לא מגיעים רק בגלל הממתקים. אני, בכל מקרה, מחלק את הסוכריות בתחילת השיעור ואחוז הנשארים לשיעור עדיין גבוה. וכשילד קורא לי "הרב של הילדים" זה תמיד מעלה בי חיוך.

מודל לחיקוי במקצוע: כשאני חושב על מודל לחיקוי, שמה של תרצה גרנות ז"ל צץ ועולה. ממנה למדתי לכבד את המילה ובעיקר לא להפסיק ללמוד ולהתחדש. הייתה לי הזכות להיות ידיד אישי שלה ואף להקים ולנהל עימה קורס פרסום למגזר החרדי. כמה מבוגרי אותו הקורס הם היום בעלי משרדי פרסום או מאיישים משרות בתחום. היום המודל לחיקוי שלי הוא הצוות המקצועי שאני עובד איתו במשרד בולטון-פוטנציאל: תמיר פרבר, סמנכ"ל הקריאטיב ונוחעם ברזסקי, מנהל אשכול קריאטיב.

לכל אחד מאיתנו רקע שונה אבל יש בינינו שיתוף פעולה פורה והרבה כבוד הדדי. העבודה איתם עבורי היא מודל לחיקוי גם מעבר לעבודה היומיומית.

איפה אתה בעוד עשר שנים: מיישם את הניסיון הרב שצברתי ומשתלב בתפקידי תוכן בטלוויזיה, ברדיו או באינטרנט. יש לי גם שאיפה להמשיך ולהוציא לאור עוד ספרים ולהגיע לקהל קוראים במדינות מעבר לים.

איך אתה רואה את מצב התעשייה בימינו: לדעתי נראה יותר ויותר ערוצי נישות. היום בעידן חכמת ההמונים ברשת האינטרנט, הרשתות החברתיות כבר מותאמות לקהל היעד. נראה עוד יותר שימת דגש על הצד החווייתי כלפי הצרכן ופחות ציפיות ממנו לחשיבה. אם זה טוב או רע? ימים יגידו.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

יש סיכוי לקואליציה? צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

פיוס בדרך? הליכוד וכחול לבן סיכמו: חקיקה - רק בנושאי קורונה

קרא עוד