איזור התעשייה: הכירו את בני דורון, דובר ח"כ עליזה לביא

בשבתות הוא קורא את כל (!) העיתונים, מ"הארץ" ועד "יתד נאמן". מאמין שפייסבוק ינצח את התקשורת המסורתית והכי שונא שינויים פתאומיים בלו"ז

חדשות כיפה 05/06/13 10:26 כז בסיון התשעג

בני דורון (29) רווק, מתגורר בקטמון בירושלים. משמש כדובר ליו"ר הועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ ד"ר עליזה לביא. בכנסת הקודמת שימש כדובר ליו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ח"כ דוד רותם. לפני זה היה דובר של שורה של עמותות וארגונים בהם נאמני תורה ועבודה, קולך, מכון עתים, מבוי סתום, הקיבוץ הדתי ומרכז יעקב הרצוג. בין לבין הספיק לבלות גם בצד השני של המתרס כשהיה הכתב והפרשן הפוליטי של רדיו גלי ישראל, וכתב טורי פובלציסטיקה ב-ynet יהדות.

איך התחלתי: הגעתי לתחום לגמרי במקרה. כשחזרתי לארץ מהטיול הגדול שאחרי הצבא הייתי אמור ישר להתחיל ללמוד באוניברסיטה. עם המזל שלי, בדיוק כשחזרתי לארץ נפתחה שביתת המרצים הגדולה. ישבתי משועמם בבית ובמקרה ראיתי מודעה בכתב העת "דעות" שנאמני תורה ועבודה מחפשים דובר. ניסיתי את מזלי והתקבלתי. הרעיון המקורי היה לעשות את זה במשך שלושה חודשים עד שתסתיים השביתה אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. עם הזמן הצטרפו עוד ועוד ארגונים ופשוט נשאבתי לתחום

הישגים מרכזיים שאני גאה בהם: המהלך המשמעותי ביותר שזכיתי לקחת בו חלק הוא עתירה לבג"ץ שהגיש מכון עתים, יחד עם האזרחים דאז וחברי הכנסת בהווה עליזה לביא ואלעזר שטרן בעניין הגיורים הצבאיים. מה שהתחיל בסיפור ממוקד ובעתירה נגד ארבעה רשמי נישואין ספציפיים, התגלגל מהר מאוד לכך שהמדינה הטילה ספק בכל הגיורים שנעשו בצבא, מה שגרר כמובן סערה ציבורית גדולה שהובילה למשבר קואליציוני והכריחה את הרב עובדיה להתערב ואת הרבנות הראשית לשנות את הנהלים.

ברמה היותר מגזרית, כשתנועת בני עקיבא החליטה שהיא צועדת את צעדת הל"ה בנפרד משאר תנועות הנוער בגלל שירת נשים, הוחלט בנאמני תורה ועבודה וובצעירי הקיבוץ הדתי לצאת בקמפיין נגד ההחלטה, שהוביל לשינויה. הפרשה הזו הייתה ציון דרך במגמת ההפרדה בתוך בני עקיבא בין בנים לבנות ובהתבדלות של התנועה משאר תנועות הנוער. אני אמנם לא עוקב היום מקרוב אחרי מה שקורה בבני עקיבא, אבל נדמה לי שהמגמה הזו נבלמה

פספוס אחד בקריירה: לפני כמה שנים יצא לנו בנאמני תורה ועבודה ללוות בית ספר ממלכתי דתי בפתח תקווה, שטען שקיימת אפליה של תלמידים אתיופים בבתי הספר הפרטיים שבאזור. הסיפור הזה התפוצץ בצורה לא מתוכננת דווקא בזמן שהייתי בחו"ל, כשבבית הספר לא ממש היו ערוכים לזה. היה מאוד מתסכל לחזור לארץ ולקרוא את העיתונים. אני חושב שהסיקור התקשורתי עשה עוול לאותו בית ספר מכיוון שהוא ספג את כל האש למרות שהוא היחיד באזור שדווקא כן פעל לשילוב תלמידים אתיופים, בעוד ששאר בתי הספר הפרטיים שכלל לא מקבלים אתיופים, נשארו מחוץ לסיפור

רגע אחד לנצור: כשעלה חוק הבטחת הכנסה לחרדים, ריכזנו בנאמני תורה ועבודה קטעים מהמקורות שמראים שיש חובה לצאת לעבוד ולהתפרנס. שלחנו אותם לחברי ועדת שרים לענייני חקיקה עם העתקים לחברי הכנסת החרדים. מסיבות טכניות הקובץ נשמר תחת הכותרת "חוות דעת הלכתית", ומי שהיה צריך להפיץ את המכתב שלח אותו בטעות תחת הכותרת הזו. הוא התקשר אלי בלילה ואמר שהוא חושש שזה יתפרש לא טוב, אמרתי לו שיעזוב שטויות ושאף אחד לא ישים לב. יום אחרי זה ח"כ משה גפני הקריא את המכתב במליאת הכנסת ונכנס בנאמני תורה ועבודה על זה שהם מפרסמים "חוות דעת הלכתיות", ואמר בציניות שאם הם כל כך בקיאים בהלכה חבל שהם לא מפרסמים חוות דעת הלכתיות גם בנושאים אחרים. באותו יום אמר לנו שמואל שטח המנכ"ל שהוא מעדיף שנעשה ונטעה, מאשר שנפחד לעשות. זה משפט שאימצתי לאורך הדרך.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר: עובר במהירות על העיתונים והאתרים, ובודק מיילים.

מה אתה הכי שונא בעבודה שלך: שאי אפשר לתכנן לו"ז ומשימות בצורה נורמאלית כי כל הזמן יש התקלות ודברים בלתי צפויים שאי אפשר לשלוט עליהם. וכמובן שמרפי עובד שעות נוספות והדברים האלה צצים ברגעים הכי פחות מתאימים.

איך נראית השבת שלך: הייתי שמח להגיד שאני מתעמק בלימוד פרשת השבוע אבל האמת היא שאני בעיקר קורא עיתונים. את כולם. החל מהארץ ועד יתד נאמן. אם מספיק לעבור על הכל, עובר לקרוא לספר.

מודל לחיקוי במקצוע: מי שמכיר יודע שאין לי צורך להתחנף לבוסית ולכן אין לי בעיה להגיד שהמודל לחיקוי הוא עליזה לביא. היא מצליחה לשלב עשייה חברתית, ציבורית, תקשורתית, תרבותית, אקדמית ועכשיו גם פרלמנטרית. הלוואי עלי חצי מזה.

איך אתה רואה את מצב התעשייה בימינו: אנחנו מתחילים לראות יותר ויותר מעבר מתקשורת קלאסית לרשתות חברתיות. חשבונות טוויטר, ערוצי יוטיוב וכמובן דפי פייסבוק תופסים יותר ויותר מקום בחיינו, לעומת העיתונות הקלאסית שנמצאת בקשיים. גם הפוליטיקאים מבינים את זה ומשקיעים לא מעט זמן בתפעול שוטף של דפי הפייסבוק שלהם. יש לכך יתרונות וחסרונות אך אין ספק שהקשר הישיר ללא מתווכים והעובדה שמדובר בקשר דו כיווני, משנה את כללי המשחק. כבר היום אני נחשף לחלק גדול מהתכנים שחשוב לי להחשף אליהם, דווקא דרך הפייסבוק ולא דרך התקשורת הקלאסית. למעשה דפי הפייסבוק שלנו הם בעצם כמו עיתון שאנחנו העורכים הראשיים שלו. זה לא שהכל הולך להשתנות מחר בבוקר, אבל זה הכיוון וכל השחקנים במגרש יצטרכו להתאים את עצמם למציאות החדשה.

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר