איזור התעשייה: הכירו את אביתר גת, מייסד הדף "דוסים מצייצים"

גת (29), סטודנט לתואר שני באוניברסיטה העברית, הוא לא רק "ממימסט" חובב אלא גם קופירייטר בחברת הניו-מדיה "משרוקית", שמשתדל להחזיר בתשובה סלבס בשעות הפנאי

חדשות כיפה 08/05/13 12:56 כח באייר התשעג

אביתר גת (29) נשוי ומתגורר בשכונת משה“ב בגבעת זאב. במקור מעפרה. כיום סטודנט לתואר שני בתוכנית לתקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית. משמש קופרייטר ב"משרוקית", חברת הניו מדיה של רוני ארזי ומייסד הדף הפופולארי "דוסים מצייצים", יחד עם ארבעת חבריו. הוא גם ”ממימסט“ חובב שמחזיר סלבים בתשובה בשעות הפנאי.

איך התחלתי, מה עשיתי קודם: עבדתי במחלקת השיווק של אוניברסיטת אריאל ועזרתי בעיקר בתקופת המאבק על ההכרה כאוניברסיטה בתחום הרשת. מספר חודשים עבדתי כעוזר דובר המשרד לשירותי דת (דניאל בר) עד לפני מספר שבועות.

הישגים מרכזיים שאני גאה בהם: הייתי כותב ש"דוסים מצייצים" זה ההישג הגדול. אבל למעשה זה לא הישג שלי או של צוות הדף, אלא זה הישג ציבורי. זה שהיום יש מקום להומור פנימי ועצמי זה נפלא. ההישג הוא שהצלחנו ליצור כלי קיבול לחלק מההומור העצמי שלנו כקבוצה ישראלית, בתוך מגוון התרבות הדתית שפורחת בשנה-שנתיים האחרונות שאני רואה בה ברכה. זה לא שלא היה לפני כן תרבות פנימית, אבל הדף פתח שער לחבר'ה חדשים והביא לפרץ יצירתיות עממי שיצר קהילה של יוצרים דתיים.

אבל ההישג המרכזי האישי הוא היכרות שלי עם הדבר הזה שנקרא יצירתיות. לא הייתי מודע לכך שיש לי (לפעמים, לא תמיד. טוב נו, לעיתים נדירות) דבר כזה וגיליתי אותו בעקבות קורס באוניברסיטה. שני הממים שסימנו אצלי את נקודת המפנה בנקודת המבט הזו: אחד היה בתקופה בה הופץ הסיפור על "חייל צה"ל שדרך על ילדה" ובמקביל "הסיפור המוזר של הכלב" עם אוהד חמו בחדשות 2. השני היה בתקופת פינוי שכונת האולפנא כשהצגתי את מופזה וסימבה ממלך האריות על צוק התקווה עם הכיתוב "יום אחד בני, כל זה יהיה שלך. עד שיבוא צבוע שיגיד שמכר את הקרקע בטעות".

פספוס אחד בקריירה: אני מצטער שלא למדתי עוד תוכנות שהיו יכולות לעזור לי, אפילו בדברים קטנים. אני מקווה שבעתיד אשלים את הפערים האלו. גם מה שאני יודע לעשות אני חושב שהייתי יכול ללמוד הרבה יותר. וחבל.

רגע אחד לנצור: בר רפאלי הופכת לדוסית על המסך שלי. כמה שעות לאחר מכן אישתי מקבלת הודעה בוואצאפ מלונדון עם אותה תמונה. השולחים לא מאמינים לה שבעלה הוא המקור.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר: לאחר הטקסים הדתיים אני שותה קפה (חובה) ותוך כדי מכין רשימה של הדברים שעליי לעשות באותו יום. מדהים איך בסוף היום הרשימה גדולה פי שתיים.

מה אתה הכי שונא בעבודה שלך: כשיש משימה ולא עולים לי רעיונות מספיק טובים. מצבים כאלו מוציאים אותי מדעתי - ואז עולים הרעיונות הטובים.

איך נראית השבת שלך: עלוני שבת אצלי זו חובה. בעיקר בגלל שאני עושה מחקר על התופעה של עלוני שבת.

סעודות שבת שלנו לא נמשכות יותר מ-20 דק' ואנחנו אוהבים לקרוא. בשבתות קיץ אני גם מציק קצת לאשתי ומפריע לה לקרוא כי משעמם לי. סתם, אנחנו יוצאים לטייל אם המצב חמור.

מודל לחיקוי במקצוע: העיתונאי רפי מן. אמנם אני לא במקצוע העיתונות המסורתית כמוהו, אבל האיש השאיר בי רושם גדול כמרצה וכאדם.

איך אתה רואה את מצב התעשייה בימינו: יש פריחה באוויר. התחושה היא של התחדשות תרבותית דתית שנובעת מצביון ציבורי שלם. העיצוב הציבורי-תרבותי החדש חוצה את גבולות המאבקים הפוליטיים והאידיאולוגיים. הציבור מגלה את עצמו מחדש כציבור, יוצר, משתף ומשתתף. אני רואה את זה כמשהו חיובי מאד שעושה טוב לציבור בכלל ולתעשייה בפרט. למרות זאת, אני חושב שיש עדיין סוגיות ציבוריות שלא נוגעים בהן מספיק כשתפקידה של התעשייה, בן השאר, היא לגעת בהם ולעודד פתרונות ויוזמות. ולא רק ביום ירושלים.

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר