"כולם שווים אבל יש שווים יותר". זה נכון לגבי המשטר הקומוניסטי וזה נכון גם לגבי האוכל שלנו. תכירו את מזונות העל – הסופרפודס! כדי להיקרא "מזון על", אתה חייב לעמוד בשני קריטריונים, ואלה הם: אחד, אתה חייב להכיל כמות גדולה של ויטמינים, מינרלים, נוגדי חמצון, חומצות שומן חיוניות, אנזימים (חלבונים שמזרזים תהליכים בגוף) וקו אנזימים (מולקולות שמסייעות ומזרזות את תפקודו של אנזים ספציפי), בריכוז גבוה על פני שטח יחסית קטן. שניים, אתה חייב לגדול בתנאי חקלאות ללא חומרים כימיים, דשנים סינטטיים והורמונים. יתרה מזאת, מזונות העל גדלים באופן טבעי לגמרי מבלי שיד האדם התערבה בגידולם ובהשבחתם ולכן הם גדלים באזורים אקזוטיים (בשונה מחקלאות אורגנית). לצערי, בשנים האחרונות (אולי כחלק מקידום מכירות), מיני מזונות רבים, מכתירים את עצמם כמזונות על. לכן, היזהרו מחיקויים! מה יוצא לנו מהם? חיזוק מערכת החיסון, הגברת ייצור הורמון הסרוטונין (מוליך עצבי שמשפיע על מצב הרוח שלנו), טיהור הגוף מרעלים ועוד. מה עושים איתם? שייקים, חליטות, רטבים, קינוחים ואפילו גלידות וארטיקים. קבלו אותם.
צילום: shutterstock
קקאו: מכיל נוגדי חמצון בשם פוליפנולים, קטצ'ינים ואפיקטצ'ינים בריכוז הגבוה ביותר מבין כל המזונות. לפי בדיקה של מעבדת מזון במסצ'וסטס שבארה"ב, נמצא כי הקקאו מכיל יותר נוגדי חמצון מאשר היין האדום, האוכמניות, הרימונים ועוד. בנוסף, הקקאו עשיר במינרלים כמו: מגנזיום שחשוב בין היתר למערכת הלב וכלי הדם, כרום שחשוב בין היתר לאיזון רמות הסוכר בדם, ברזל, מנגן, נחושת, ובוויטמין C. נוסף על כך, הוא עשיר בפנילאתילאמינים שהם קבוצה של כימיקלים שנוצרת בגוף בזמן התאהבות וממלאת תפקיד חשוב בהגברת המיקוד והערנות.
מצב צבירה: אבקה בצבע חום בהיר (כיוון שעברה קלייה בחום נמוך של 40 מעלות).
איך אוכלים את זה? כמו שמשתמשים בקקאו (לא שוקולית) רגיל.
טעם: כמו קקאו רגיל.
שורש מאקה: נקרא גם ג'ינסנג פרואני ומקורו בהרי האנדים הפרואנים של דרום אמריקה. השורש משמש כאדפטוגן. כלומר הוא משפר את העמידות וההסתגלות של הגוף בכך שהוא מאזן ומייצב את מערכת הלימפה וההורמונים של הגוף, את מערכת העצבים, את מערכת הלב וכלי הדם ואת השרירים. למעשה שורש מאקה הוא מולטי מינרל כיוון שהוא עשיר בסידן, מגנזיום, אשלגן, גופרית, ברזל, אבץ, יוד, נחושת, סלניום, מנגן ועוד.
מצב צבירה: כמוסות ואבקה.
איך אוכלים את זה? מערבבים כף אחת של אבקה בכוס מים, או מיץ, או מוזלי, או שייק
טעם: נייטרלי. לא משפיע על המאכל שבתוכו הוא נמצא.
דבש המנוקה: מקורו בעץ בר שגדל בניו זילנד ובאזורים נידחים באוסטרליה. הדבש נחקר ב"יחידה לחקר הדבש", באוניברסיטת WAIKATO שבניו זילנד. שם גילו החוקרים את הרכיב האנטי בקטריאלי (מעכב התפתחות חיידקים) וקראו לו בשם – UMF Unique Manuka Factor)). בנוסף, הדבש משמש כנוגד דלקות ופטריות בגוף. כמו כן יש לו יכולת לזרז את שיקום הרקמות, לרפא פצעים, להוריד את רמת החומציות בגוף, לחזק את מערכת החיסון ועוד.
מצב צבירה: כמו דבש רגיל.
איך אוכלים את זה? בשייקים, כממרח וכממתיק בתה.
טעם: טעם של דבש רגיל עם טוויסט ייחודי.
אצת ספירולינה: נקראת כך בגלל צורתה הספירלית. מקורה באגמים ובנהרות בכל רחבי העולם, כשהמאפיין שלהם הוא רמת חומציות נמוכה שלא מאפשרת לאורגניזמים רעילים לחיות בהם. המשמעות היא, שניתן לאסוף אותה מהמים כשהיא נקייה לחלוטין. מה יוצא לנו ממנה? ריכוז גבוה מאוד של חלבון (65% - 71%) שמכיל 18 חומצות אמינו וביניהן את כל שמונה חומצות האמינו החיוניות, האצה עשירה בבטא קרוטן, בוויטמיני B1, B2, B6, E ו- k, ושופעת בכלורופיל, באנזימים ובחומצת השומן החיונית - GLA.
מצב צבירה: אבקה, פתיתים, כמוסות
איך אוכלים את זה? מוסיפים כפית פתיתים לסלט
טעם: נייטרלי. לא מורגש.
צילום: shutterstock
זרעי צ'יה: נקראים גם מרווה היספנית. הזרעים שמקורם במרכז אמריקה, מכילים כשלושים אחוזי שמן שכוללים בין היתר את חומצת השומן אומגה שלוש מסוג ALA. בנוסף הם תורמים לנו: 41 גרם של סיבים תזונתיים, 700 מ"ג סידן, 15 מ"ג ברזל, 400 מ"ג מגנזיום ו- 700 מ"ג אשלגן. אכן, גיבורי על! לזרעי הצ'יה אין טעם וריח, על כן ניתן לשלב אותם בקלות בתוך מזון שמיועד לילדים. זאת ועוד, לפני פעילות ספורטיבית מומלץ לפזר זרעי צ'יה בתוך בקבוק מים, הזרעים יתנפחו ויסייעו לספיגת הנוזלים בגוף.
מצב צבירה: כמוסות, זרעים ושמן.
איך אוכלים את זה? טוחנים את הזרעים במטחנת קפה ומוסיפים לגרנולה.
טעם: נייטרלי. לא מורגש.
זרעי ציהצילום: shutterstock
אסאי: הוא גרגיר כחול או סגול ומקורו ביערות הגשם של האמזונס בברזיל. האסאי מציג כמות מרשימה של נוגדי חמצון ולמעשה תופס בכך, את המקום השני אחרי הקקאו. נוגדי החמצון מסוג פנולים ואנתוציאנינים נמצאים בעיקר בקליפה שלו שמגנה עליו מאור השמש החזק שבסביבת קו המשווה.
מצב צבירה: פירות קפואים, אבקה, משקה וכמוסות.
איך אוכלים את זה? מוסיפים פירות קפואים לשייק עם אננס, אוכמניות, תותים ותפוחי עץ.
טעם: חמצמץ.
גולדן ברי: נקרא גם דובדבן האהבה. הגולדן ברי צומח פרא בקרקעות עשירות במינרלים בכל רחבי האנדים שבפרו. הצמח בעל יכולת התפשטות לאזורים קשים, לכן נחשב כאדפטוגן. שזה אומר שהוא עוזר לנו להסתגל לצורות שונות של מתח גופני ורגשי. הפירות עשירים בבטא קרוטן, בוויטמיני B מסוג תיאמין וניאצין בוויטמין C ובביופלאבונואידים (ויטמין P) שמגבירים את ספיגת ויטמין C.
מצב צבירה: פרי מיובש בצבע חום.
איך אוכלים את זה? כמו שאוכלים פירות מיובשים.
טעם: מתוק.
נוני: מקורו של הפרי בעץ טרופי בשם Morinda citifolia. הפרי גדל בעיקר בטהיטי ובהוואי. לצורך ריפוי, משתמשים בעלים, בגבעולים ובשורשים שלו. וכמאכל משתמשים בפרי עצמו. בשנת 1990 התגלו בפרי הנוני שני חומרים בשם damnacantal ו- ursolic asid לחומרים אלה ישנה יכולת לעכב את התפתחותם של גידולים סרטניים.
מצב צבירה: משקה.
איך אוכלים את זה? שותים 2 כפות ביום. לא מומלץ לערבב עם מאכל נוסף.
טעם: לא טעים. אך מתרגלים אחרי כחודש.
נוניצילום: shutterstock
שורש היאקון: גדל בכל ארצות דרום אמריקה. בעבר השתמשו בכל חלקי הצמח לצורך איזון רמות הסוכר בדם. בימנו מפיקים משורש היאקון סירופ מתוק. במחקר שנעשה בשנת 2,004 באוניברסיטה הלאומית בסן מרקוס שבפרו, התגלה שלשורש היאקון ישנה השפעה מועטה ביותר על רמת הגלוקוז בדם. מה שאומר שהאינדקס גליקמי שלו נמוך. זאת בזכות הריכוז הגבוה של סיבים פרה ביוטיים (סיבים תזונתיים שמעודדים יצור חיידקים פרוביוטיים במעיים) שמצויים בו.
מצב צבירה: סירופ.
איך אוכלים את זה? ממתיקים בזה חליטות צמחים.
טעם: מתוק.
תותי עץ המולברי: צבע התותים הוא לבן ומקורו בצפון סין. משם הוא נפוץ למקומות כמו כפרים קטנים בתורכיה. החקלאים מנערים את העצים ואוספים את התותים מהקרקע. לאחר מכן, מייבשים אותם בשמש עד לקבלת לחות של כעשרה אחוזים. התותים מתוקים ותורמים לנו נוגדי חמצון מסוג רסברטרולים, אנתוציאנינים ופוליפנולים. כמו גם ריכוזים גבוהים של חלבון מלא, ברזל, סידן, ויטמין C וסיבים תזונתיים.
מצב צבירה: פרי מיובש קטנטן בצבע שמנת.
איך אוכלים את זה? כמו שאוכלים פרי מיובש.
טעם: מתוק