שאלות על ספר במדבר

לק"י

שלום לך אביטל,

אני ממש שמח שאת רוצה להבין ושאת מסתקרנת במה שאת לומדת.

זה לא רק לגלות ענין, כמו שמורים אוהבים להגיד, אלא להרחיב אופקים על פי מה שמעניין אותך.

האמת, תתפלאי, אבל עולם החינוך (חכי שזה יגיע לארץ) בוחן אפשרויות של לימוד שבאמת מבוסס על פי הסקרנות כי כבר מכירים שמה שיכול לעזור לאדם לשבור את המחסומים שלפניו הם הסקרנות.

אשריך שיש לך את המידה הזו ואשריך שאת מנסה לרדת לעומקם של דברים!

1. את ממש צודקת בכך שאנחנו מכירים את הצד האבהי של הקב"ה, שלא ממהר למוות אלא באמת מחפש שאנחנו נשוב אליו. השאלה שלך ממש במקום - למה ללכת ישר על מוות כשהם חוטאים?

אני חושב שיש בכך שני צדדים שאפשר עוד לדון, אבל אשתדל לענות בקצרה ככלל, כי אם ניגע בפרטים זה ייצא כאורך הגלות (אבל את ממש מוזמנת לכתוב על זה).

ראשית, יש הבדל בין רמה לאומית כללית לרמה של קבוצות.

שנית, השאלה היא אם המוות זה עונש כמו שהעלית או שאולי זה תוצאה ישירה של מעשים (ממש כמו שאנחנו אומרים ב"והיה אם שמוע" ששם הכל נראה כמו סיבה ותוצאה).

2. היחס ההדדי והמנחם, או המוציא מייאוש, שהזכרת בין משה וה' הוא באמת משהו נורא מענין.

אם נוסיף, איך בכלל אפשרי מצב שה' יתייאש מאיתנו? איך זה שמשה בכלל מתייאש מאיתנו?

אז האמת, קל להגיד שמשה הוא אדם והוא סבל מאיתנו לא מעט כעם. היינו ועודנו אתגר לא פשוט אז הגיוני שהוא קצת יתייאש.

עם כל כמה שזה קל, נודה על האמת - לעומת דברים אחרים שקרו איתנו (לכי את ותנסי את להוציא את עם ישראל ממצרים, לא רק פיזית אלא גם תודעתית) זה קצת מפתיע.

האמת, השאלה מה זה הייאוש הזה.

ייתכן ועל כולו נועד בשביל לגלות את הטוב שבנו. הרי משה לא יהיה מוכן למסור את נפשו בשבילנו ולמחוק את שמו מן הספר (לא רק פיזית) אם אין בשביל מה. זה מכניס עוד רוח במנהיג ומחדד גם לנו המונהגים כמה אמונה יש בנו וכמה אנו יכולים למצוא כוחות כדי לעלות ולהתעלות.

אני חושב שצריך לחשוב על זה טוב בשביל להבין איך זה פועל לגבי שני סוגי הייאוש שהעלית.

3. כשמשה ואהרון נופלים על פניהם זה מתוך צער. לפחות לפי חלק מהמפרשים. הם עושים א תזה כי זו תגובה אינסטינקטיבית ללשון הרע כזה על הארץ. הם מראים את זה לעם. זה לא שהם נשברו - הם כאבו.

אני חושב שיש גדולה רבה בזה כשמנהיג מראה לא רק את החוזקות שלו, מתי הוא כריזמטי ויכול להיות חזק, אלא גם את שבריו. זה מגלה הרבה על ערכי המנהיג וזה מגלה הרבה עליו כאדם.

זה אם ניקח את זה לימינו.

4. אם אני מבין נכון הכוונה פה למה שה' אומר אחרי חטא המרגלים (בפרק י"ד).

אני חושב שהפירושו לש הנצי"ב בהעמק דבר יכול בהחלט לשפוך אור על הפסוקים הללו, שכן השאלה הפרשנית שלו דומה לשאלה שלך: "והיאך יעלה על הדעת להרוג טף ונשים ועוד כמה צדיקים שלא חטאו גם שבט לוי? אלא הכי (כך) פירושו: "ואורישנו" לבניהם שישארו הטף במדבר עד שיגדלו ויכבשו ארץ ישראל וכך כתב הספורנו". אני מאמין שבשאר פירושו תמצאי ענין.

אפשר להבין שמשה יהפוך לגוי גדול, כפי שהוא ממשיך לבאר, בכך שהגיבורים כבר לא יהיו והוא ינצח במלחמה. משה יכול להיכנע לעצת יצר ולקחת את כל הכבוד אליו, אבל הוא נלחם על כל העם, אף מי שאולי פחות נכון לבקשותיו. לומדים מפה הרבה על מנהיגות אמיתית. לומדים מפה הרבה על ענווה אמיתית.

5. האמת, שגם שם משה ואהרון פותחים בכלל בפיוס, עוד לפני שהאדמה פוצה את פיה (ונחזור לכך בהמשך), אך אני חושב שהמפתח לשאלה הזו קשורה במה שכבר אמרנו - ההבדל שבין מקרה נקודתי (הגם שמחנהו של קרח היה גדול) לבין משהו שקשור בכל העם. זה אומר שאם זה נקודתי אפשר להגיד "בסדר, מגיע להם". לכן, כשרע כבר מתחיל השאלה אם יש מקום לפיוס 'חלקי', על חלק מהעם ועל השאר לא.

צריך מעשה שכן כבר ניתנה רשות למשחית להשחית, יש כבר פתח מעשי למעשה של כליה, ולכן אולי צריך גם מעשה שכנגד.

אני מקווה שהתשובות עזרו לך, ואם תרצי להעמיק בזה או לשאול שאלות אחרות ובנושאים אחרים, תרגישי חופשית לפנות ולשאול.

אם תרצי להעמיק בעצמך בשאלות שלך אני בטוח שתוכלי למצוא גם בגיליונות נחמה חלק מהתשובות לשאלותיך (ואפשר למצוא אותם באינטרנט).

הרבה הצלחה,

נתנאל

netanelweil@gmail.com