יום האישה הבינלאומי שחל לאחרונה, גרם לי להרהר במצבה הייחודי של האישה הדתית במציאות זמנינו. נראה לי שזו לא תהיה הגזמה לומר שהאישה הדתית כיום, היא שיאנית המשימות והתפקידים שאישה נשאה בהם אי פעם לאורך ההיסטוריה.
סבתותינו היקרות גדלו במקרים רבים בחמולות שבהן כיבסו יחד, בישלו יחד, וגידלו יחד את הילדים. ובכלל, למי מהן לא הייתה עובדת משק בית במשרה מלאה?? נשים רבות ניהלו את משק הבית, אך לא עשו בעצמן את כל המלאכות.
גם בהשוואה לקבוצות אחרות בחברה הישראלית העכשווית, האישה הדתית חריגה.
בעולם החרדי זה לגמרי בסדר שתשיגי מימוש חלקי בתחום המקצועי ובלבד שתעמידי משפחה לתפארת. בעולם החילוני יש ציפייה מאישה להגיע להישגים מקצועיים אבל בגזרת המשפחה היא מקבלת הנחות. ואילו האישה הדתית צריכה להצטיין בכל ולממש את עצמה באופן מלא בכל הזירות.
דרך אחת להתמודד עם האתגר הכפול הזה, היא לחלוק את התפקיד המסורתי של חווה עם בני זוגנו באופן שוויוני לחלוטין. זו איננה המציאות הרווחת כיום על אף שיש כאלו שמעדיפים לחשוב שכן - בישראל 2017 המספרים מלמדים שהאישה עדיין נושאת באחריות המרכזית על גידול הילדים, במחיר ההתפתחות המקצועית שלה. כ- 50% מהנשים עובדות במשרה חלקית, רבות מהן לטובת הטיפול בילדים. לעומתן, רק אחד (!) מכל 2000 גברים מדווח על עבודה חלקית למטרה דומה.
העומס החריג שנושאות על גבן נשים דתיות, הוא תוצאה בלתי נמנעת של מחויבות מלאה לשני סולמות ערכים - המערבי הליברלי והיהודי המסורתי. הקשבה עמוקה להלכה עשויה לגלות דרך מקורית ליישוב המתח.
דין חשוב בהקשר זה הוא דין המזונות - מקובל לחשוב שאישה פטורה ממזונות ילדים אך לרוב השיטות אין זה כך. האישה יכולה להיות מחויבת במזונות אך חיוב זה יהיה מדין צדקה בלבד. בעיניים מודרניות הדבר נראה תמוה. במציאות שבה נשים יכולות לעבוד כמו גברים, מדוע לא תוטל עליהן חובה שוויונית לפרנס את ילדיהן?! ובכלל, חיוב מדין צדקה נראה עקיף ומעורפל.
אך בחינה מעמיקה של הסוגיה תגלה שזוהי דרך מקורית וראויה ביותר לבסס את חובת המזונות של אישה לילדיה.
מדוע? מצד אחד הצדקה היא שוויונית. היא חלה בשווה הן על הגבר והן על אישה. מצד שני היא מאפשרת לחייב את האישה במצב שבו היא משתכרת בפועל ומבלי להטיל עליה חובה כזו מלכתחילה.
תהום פעורה בין שתי האפשרויות. חברה שמטילה על אישה חובה לזון את ילדיה, מחייבת למעשה את האישה לעבוד ואפילו למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלה. האישה הבוחרת שלא לעבוד או לצמצם את עבודתה כדי לגדל את הילדים נחשבת לבלתי לגיטימית. לעומת זאת, חיוב האישה מדין צדקה, איננו קובע קביעה נורמטיבית לכאן או לכאן. הוא מאפשר לאישה לבחור בכל מינון ואיזון בין הבית לבין העבודה ומטיל עליה חיוב בהתאם לבחירתה בפועל.
במילים אחרות, ההלכה נתנה עדיפות מסוימת לחלוקת התפקידים המסורתית בכך שהציבה אותה כנקודת מוצא וכברירת מחדל. בכך קבעה שדרך זו ראויה ולגיטימית. מאידך, ההלכה איננה מקבעת ומחייבת את חלוקת התפקידים ובני זוג רשאים לסטות ממנה כמעט בכל מצב.
בימים אלו, מקודם בכנסת ישראל חוק המבטל את הדין היהודי בסוגיה זו וקובע חובה מוחלטת של שני ההורים בשווה לפרנסת המשפחה. חובה זו, שעל פניה נשמעת הגיונית, תגרור אחריה ביטול כפוי של חלוקת התפקידים המסורתית בין בני הזוג, ותמנע ממשפחות המעוניינות בכך, לבחור בדרך זו.
המימוש המקצועי של נשים הוא תופעה מבורכת, הן לאישה עצמה והן לחברה המתברכת מכוחה. אבל התפיסה המעודדת שוויון מוחלט, ואיננה מכירה בחלוקה עקרונית במוקדי האחריות, פוגעת בסופו של יום בנשים עצמן. מי שקיבלה מחווה את קללת "בעצב תלדי" ולקחה מרצונה את קללת אדם של "בזעת אפיך", שלא תתפלא שמהר מאוד גם קללת הנחש תצטרף והיא "על גחונה תלך" ..
הכותבת היא ראש בית המדרש באולפנת טליה בירושלים
ההרצאה המלאה "חיוב אישה בפרנסת משפחתה, בהלכה במחשבה ובמשפט" תתקיים ביום ראשון הקרוב בכנס תורה שבעל פה בקמפוס אלקנה של מכללת אורות ישראל.