חסידים עם טוריא

מידע כללי

אורך המסלול: כשעתיים וחצי

דרגת קושי: בינונית.

הערות: סיור הדורש ליווי נשק.

הגעה למסלול

מהכניסה לירושלים נוסעים לעבר העיר העתיקה: מבנייני האומה ממשיכים לנסוע בשדרות בן צבי ופונים שמאלה ברחוב רמב"ן. משם ממשיכים ישר עד לכיכר פריז והלאה- לרחוב אגרון. ניתן לחנות בחניון קרתא, למרגלות שער יפו או בחניון הר ציון.

המסלול

"חלוצים"- כך מקובל לכנות את אנשי העליות הציוניות לא"י, עליות שהחלו בשנת 1882. בסיור שלפנינו נפגוש את משפחת בק, משפחה של חלוצים שעלתה לארץ עשרות שנים לפני העליה הראשונה, ועסקה כאן בחקלאות עברית, שמירה, דפוס והקמת התיישבות חדשה מחוץ לחומות ירושלים.

את סיורנו נתחיל בשער ציון. שער ציון נקרא כך משום שהוא מוביל להר ציון, אמנם יש לציין שהר ציון ה"מקורי" הוא הר הבית, אך מהתקופה הביזנטית החלו לכנות כך את ההר הזה. מסביב לשער נוכל לראות "צלקות" רבות, סימני ירי שירו כוחות חטיבת הראל של הפלמ"ח בליל י באייר תש"ח בפרצם דרך השער לרובע היהודי הנצור.

מכאן נכנס דרך השער ונלך במקביל לכביש עד לרחוב חב"ד, נמשיך ישר ברחוב חב"ד, נפנה ימינה ומיד שמאלה ברחוב היהודים, נפנה ימינה לכיכר הרובע ונכנס לרחוב היהודים הקראים (סמוך לישיבת הכותל) עד שנגיע לחורבות בית הכנסת "תפארת ישראל". נוכל להבחין בשרידי הכניסה לביהכנ"ס, שעוצבה כמו הכניסה לביהכנ"ס העתיק שבברעם (שבגליל).

בעמדנו כאן נדמיין לעצמנו בנין ענק, הבולט מעל כל המבנים שבסביבתו, ולו כיפה גבוהה ומפוארת המתנשאת לגובה של 20 מ. בנין זה שימש כביהכנ"ס המרכזי של עדת החסידים בירושלים. הקרקע שעליה עמד ביהכנ"ס נרכשה כבר בשנת תר"ד (1844) ע"י האדמו"ר ר ישראל מרוזין באמצעות חסידו ר ניסן בק. ר ניסן הגיע לא"י בשנת 1831 בעקבות אביו ר ישראל בק (שעליו נספר בהמשך הסיור), ומשנת 1841 התגורר בירושלים.הרשיון (מהשלטון בקושטא) לבניית ביהכנ"ס הושג לאחר שנים רבות ומאמצים מרובים אחרי התערבות ישירה של קיסר אוסטריה פראנץ יוזף. בניית ביהכנ"ס הסתיימה בשנת 1872, כשבמימון הבניה השתתף הקיסר פראנץ יוזף בעצמו, שביקר בירושלים בשנת 1869 וראה את ביהכנ"ס בבנייתו. ביהכנ"ס נקרא באופן רשמי ביכנ"ס "תפארת ישראל" על שם האדמו"ר מרוזין שנפטר בינתיים, אך היה ידוע בפי כל בשם "ניסן בק שול"- ביכנ"ס ניסן בק, על שמו של ניסן בק שפעל רבות לבנין ירושלים. במלחמת העצמאות שימש ביהכנ"ס כעמדה של מגיני הרובע, ובי"א באייר תש"ח פוצץ ע"י חיילי הלגיון הירדני.

בית הכנסת בשכונת ניסן

מכאן נחזור לרחוב היהודים ובו נפנה ימינה ונמשיך עד לרחוב דוד (השוק הערבי). נפנה שמאלה ומיד ימינה בשוק הבשמים, ונמשיך עד לפניה (השלישית) ימינה לרחוב מעלות המדרשה. נפנה ימינה ואחרי כמה עשרות מטרים שמאלה לרחוב הדגל. אחרי כ-10 מ נבחין בכניסה לחצר משמאלנו. חצר זו היא חצר פרומקין, בה התגורר ר ישראל דב פרומקין (אביו של השופט גד פרומקין) שהיה חתנו של ר ישראל בק.

ר ישראל בק הגיע לצפת בשנת 1831 והקים בה את בית הדפוס הראשון בא"י לאחר הפסקה של 245 שנים. בעקבות פורענויות שונות (מרד הפלאחים, רעידת האדמה הגדולה שבה נפגע ונסגר בית הדפוס, ומרד הדרוזים) נאלץ לעזוב את הגליל, ובשנת 1841 עבר לגור בירושלים והקים בה את בית הדפוס הראשון בעיר מעולם, במקום שבו אנו נמצאים. את מכונת הדפוס (המשוכללת) קיבל ר ישראל מסר משה מונטיפיורי. הספר הראשון שהודפס בירושלים הוא הספר "עבודת הקודש" להחיד"א (בשנת 1841). בשנת 1863 הודפס כאן העיתון העברי השני- "החבצלת" (מספר חדשים לאחר הדפסת העיתון העברי הראשון- "הלבנון", ע"י ר יואל משה סלומון ור מיכל הכהן). כשאר החצרות היהודיות באיזור נעזבה גם חצר זו בעקבות פרעות תרפ"ט.

מכאן נמשיך ברחוב הדגל עד סיומו, ונפנה ימינה בויה דולורוזה עד רחוב הגיא. ברחוב הגיא נפנה שמאלה ונמשיך איתו עד שער שכם (שבנוי על גבי שער נצחון רומאי). מכאן נעלה לכביש (רחוב סולטאן סולימאן), נפנה שמאלה ומיד ימינה (תוך כדי חציית הכביש) לרחוב הנביאים. נתקדם ברחוב הנביאים ולאחר כ-80 מ נפנה ימינה לתוך מוסררה הערבית.

רבים מכירים את סיפורן של השכונות הראשונות מחוץ לחומות ירושלים- משכנות שאננים, מחנה ישראל, נחלת שבעה, בית דוד וכן הלאה. אבל לא רבים הם המכירים את סיפורה של שכונת "קריה נאמנה", השכונה השמינית מחוץ לחומות. עד שנת 1875 התרכזה ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות בעיקר באיזור שממערב לעיר העתיקה (למעט שכונת מאה שערים). בשנה זו יזם ר ניסן בק הקמתה של שכונה יהודית באיזור זה הסמוך לשער שכם.השם שניתן לשכונה הוא "קריה נאמנה"- אחד משמותיה של ירושלים, אך בפועל נקראה השכונה על שמו של מייסדה- "בתי ניסן בק". את תכונת החלוציות, המתאפיינת בבניית שכונה זו, ירש ניסן בק מבית אבא. בשנת 1834, בעקבות מרד הפלאחים, קיבל ר ישראל בק מאיברהים פחה את אדמות הכפר גרמק על הר מירון, ובנו ניסןפונה ליישבן ולפתחן. תושבי הכפר עסקו בחקלאות (שנים רבות קודם לביל"ויים) תוך הקפדה על קיום המצוות, ומאוחר יותר, עם החמרת המצב הבטחוני, עסקו אף בשמירה (שנים רבות קודם להקמת "השומר"). אבל במהלך מרד הדרוזים (1838) נפגע הכפר ור ישראל נאלץ לעזוב את הגליל. לצערנו, ההיסטוריה חוזרת, וגם סופה של שכונת "קריה נאמנה" היה דומה לזה של הגרמק ואף קשה יותר. בפרעות תרפ"ט (1929) נרצחו בשכונה 19 יהודים ורבים מבתיה הוחרבו בידי הפורעים, השכונה נעזבה ומאוחר יותר נתפסה ע"י הערבים. אבל, לשמחתנו, גם זה לא סוף הסיפור, ובשנים האחרונות חזרו היהודים לגור בבתיהם הישנים וכיום מתגוררות חמש משפחות יהודיות בתוככי השכונה.

מכאן נצא חזרה אל מחוץ לשכונה, ובזה מסתיים סיורנו.

מסלול הטיול נכתב ע"י מדריכי מדרשת ראשית ירושלים