כל מראיין טוב יודע שהחכמה האמיתית בראיון היא בבחירת השאלות. כך למשל, אחרי שקיציס שואל "אדוני ראש הממשלה, מה תאמר על כך שהמשא ומתן המדיני תקוע וזה מדרדר את מעמדה של ישראל בעולם" התשובה של מריאנו בדמות נתניהו כבר לא מאוד משנה. את המסר הפוליטי (והשמאלני כמובן), יוצרי התוכנית כבר הצליחו להפנים בלב הצופים.
כשקראתי את מאמרה של גלית עולי, נזכרתי בכך, כי השאלות שהיא שמה בפיהם של "מתנגדיה היקרים" כבר חרצו את גורלם ללא קשר לתשובה. לכן, כהורה שטרם החליט לאן הוא ישלח את בנו הבכור, רציתי להציג כמה תשובות אחרות.
ה"סלקציה"
מי שרוצה להתקבל ללימודי השכלה גבוהה עושה לפני כן מבחן פסיכומטרי. עוד קודם לכן, בכניסה לישיבות גבוהות/הסדר/מכינות/מדרשות יש מבחני קבלה או ראיונות (כולל בישיבות הכי "פתוחות"). גם בכניסה לאולפנות וישיבות תיכוניות יש מבחני כניסה.
בכל שלב ושלב של החיים שלנו (גם בעבודה) יש קריטריונים שאדם צריך לעמוד בהם בכדי שידעו שהוא מתאים, וזה מאוד הגיוני שכך יהיה גם בכניסה לבית הספר. לא כל מסגרת מתאימה לכל אדם. התאמה לקריטריון היא לא "סלקציה". קריטריון לא מתאים או לא נכון (שכונת מגורים/השתייכות עדתית/רמה סוציו-אקונומית וכדו) הוא "סלקציה".
באשר לשאלה האם רמה דתית של המשפחה היא קריטריון - זו אכן שאלה לא פשוטה, ועוד יותר קשה ממנה היא השאלה כיצד, אם בכלל, ניתן לבנות "דתומטר". ובכל זאת, אני רואה גם יתרונות בהצבת קריטריון דתי.
 |
|
האם אני הייתי מתקבל היום לבית ספר פרטי? (צילום: photomequickbooth-cc-by-nd)
|
כסף
חינם. המילה שפותחת דלתות ולבבות. מעטים האנשים שיעדיפו לשלם על משהו שהם יכולים לקבל בחינם.
ושוב - על אוניברסיטה משלמים, על ישיבות גבוהות/הסדר/מכינות/מדרשות משלמים, על ישיבות תיכוניות ואולפנות משלמים (ושמישהו יסביר לי פעם למה ישיבה תיכונית זה "סטנדרט" אבל את הבנות רוב ההורים שולחים לתיכון העירוני. בכלל בנושא חינוך בנות זה עסק הרבה יותר זול, אה?). אגב, גם על המטפלת, המעון והגן משלמים. ככה זה בחיים.
גם הורים ששולחים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים היו נורא שמחים אם זה היה חינם. אבל אם הם חושבים שבבית הספר היסודי מקבלים את היסודות לחיים (וכך אני חושב), הרי שאין שום סיבה לא לחפש לילד שלך את הדבר הכי טוב. ואם זה עולה כסף, אז שיעלה. הרי לישיבה תיכונית אני אשלח אותו, אחרי זה אני אשמח אם הוא ילך ללמוד בישיבה וגם על זה אני אשלם, וכנראה התואר שלו, החתונה שלו והמתנות לנכדים יעלו לי כסף, אז אם זה מה שנגזר - אני אשלם גם על שש השנים של היסודי.
במאמר מוסגר, אם כל הסיפור זה כסף, אז אולי צריך להילחם על הפרטה כוללת של החינוך, כך שבתי ספר פרטיים יקבלו מימון גבוה יותר.
שליחות
כך נראה המסלול של הדתי-לאומי הקלאסי:
בי"ס יסודי בו הוא לומד עם ילדים מכל מיני בתים ופוגש ילדים שחושפים אותו לתופעות בעיתיות. לאחר מכן ישיבה תיכונית בה ישנו כבר מעט פחות מגוון, ולסיום ישיבה גבוהה/הסדר/מכינה בה הוא נמצא עם אליטה מאוד קטנה ומצומצמת (ותורנית) מתוך הציבור הדתי-לאומי.
לא יותר הגיוני לעבוד הפוך? שהחשיפה החוצה תיעשה בצורה הדרגתית? אני אשמח אם הבן שלי ירצה להשפיע על עם ישראל ומתוך כך ילך לשל"פ, ישרת בצבא ביחידה מעורבת, ילך לאוניברסיטה (ולא למכללה דתית) ולסיום יבחר במקום עבודה חילוני למהדרין. מדוע דווקא בבית הספר היסודי, כשהנפש שלו עוד כל-כך רכה, הבן שלי צריך להיות ב"שליחות" ולהיחשף לדברים לתופעות שאינן מאוד חיוביות?
במי נלחמים?
במהלך החודש האחרון פורסמו בעיתונות הכללית שתי כתבות כנגד מה שכונה שם "ההתחרדות של בתי הספר הממלכתיים-דתיים" (אחת ב"ידיעות מקומי" ואחת ב"הארץ"), כשבין השאר יצאו בכתבה כנגד כיתות נפרדות לבנים ולבנות ונגד תגבור שעות תורניות. מי שעומדים מאחורי הכתבות הם אנשי תנועת "נאמני תורה ועבודה", שדאגו להביא את כל החומרים והעדויות לכתבים, ואותם כתבים מצידם יצאו דחופים כדי לעשות את האהוב עליהם - להכפיש את הציבור הדתי-לאומי.
אבל הוצאת הכביסה המלוכלכת החוצה היא האחרונה שבדאגותי. מה שהפריע לי הוא מה שמופיע בין השורות של אותן מהכתבות - אנשי "תורה ועבודה" יצאו למלחמה כנגד אנשי הגרעינים התורניים והנסיונות של אותם גרעינים להפוך את בתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי לקצת יותר דתיים, רח"ל.
מה שאני לא מצליח להבין הוא איך בדיוק היום, יום ג, עומדים "נאמני תורה ועבודה" מאחורי "כנס היסוד של פורום ההורים למען הממ"ד". הרי למיטב הבנתי מטרתו של הכנס הוא הניסיון להחזיר את הציבור הדתי-לאומי לבתי הספר של הממ"ד, בניגוד לטרנד ההולך ומתגבר של בתי הספר הפרטיים. ואם זו הכוונה, אז האם אנשי "תורה ועבודה" לא מבינים שהמלחמה בגרעינים התורניים היא בדיוק מה שדוחף הורים לצאת מהממ"ד ולפתוח בתי ספר פרטיים?
עוד ממ"ד
האמת היא שהסיפור הרבה יותר מורכב. יש כל מיני סוגי ממ"דים - חלקם טובים, חלקם מעולים וחלקם גרועים. זה משתנה מעיר לעיר ומשכונה לשכונה. יש גם הבדלים בין בתי הספר הפרטיים שגם הם לא כולם טובים. אגב, אני די בטוח שלא מעט מחברי הכיתה שלי (ואולי אפילו אני) שלמדנו יחד במחזור ג של "דרכי נועם" בפתח-תקווה, לא היינו מתקבלים היום לכמה מבתי הספר הפרטיים (משפחות מסורתיות, טלוויזיה בבית, אמהות ללא כיסוי ראש) בגלל התחרד"לות יתר.
הפיתרון צריך להיעשות באופן מקומי, בהתאמה לבית הספר, לאוכלוסייה המקומית, ובעיקר מתוך הידברות, הבנה ופתיחות מכל הצדדים.